אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי

לפגוש את משפחת קנדי הישראלית

הסיפור הראשון בסדרה “דיין: המשפחה הראשונה” הוא על גורת לביאה שבני המשפחה אימצו. אנקדוטה זו נועדה להכריז על הטון של הסדרה המשודרת ב־yes על בני המשפחה, שמכנים את עצמם “המקבילה הישראלית למשפחת קנדי”. היא עוסקת במיתולוגיה שלה, ובסיפורים שהפכו אותה למה שהיא. הסדרה שהואשמה, במידה מסוימת של צדק, בטון רכילותי, בכל זאת מצליחה לרתק ואף לחדש. מעבר לזה, היא אורזת ומגישה סאגה משפחתית רב דורית, מרובת סיפורים, איקונים, אנשי תרבות, מובילי דעה, מצביאים, פוליטיקאים ואנשים מאוד עצובים. והיא גם מספרת על העליות והמורדות של מדינת ישראל. תוף כך אפשר לראות כיצד השתנו הערכים הקשורים ליחסים בין נשים וגברים, אבות ובנים, ישראל והעולם.

רותה קופפר

צילום: באדיבות YES

להכיר אמנים תאומים לא־זהים

לעתים מבינים עד כמה אמנים עוסקים בנושאים דומים רק כאשר מציבים את עבודותיהם אחת לצד השנייה. זה מה שקורה בתערוכה “מיתולוגיות ארץ ישראליות” במוזיאון ארץ ישראל מחברת בין שני אמנים איקוניים באמנות העכשווית: הצייר אלי שמיר והצלם עדי נס. האוצרת נורית טל־טנא מציגה עבודות רבות של השניים, שמוצגות בעצמן בפורמטים גדולים, בקונספט של צמדים: החיבור נעשה תמטית, בין ציורים של שמיר לצילומים של נס שעוסקים כולם במרכיבים של הזהות הישראלית: חיילים, משפחה, קיבוץ, אידיאולוגיות, ערכים וחלוציות. ואף שעבודותיהם של שמיר, ונס מוכרות יחסית בסצנה המקומית החיבור ביניהם מגלה עוד רבדים ואפשרויות לפרשנות שלא חשבנו עליהן.

רעות ברנע

צילום: עדי נס, אורי שדה

להתבונן בחברי המשק

זה מה שקורה כשהמאצ’ואיזם הישראלי והבדיחות מהקיבוץ מתפוצצים בפרצוף, כך הרגשתי כשצפיתי בסרט “הצלילה”. דקות ספורות אחרי תחילתו כבר שכחתי שאני מכירה (גילוי נאות) את האחים רוזנקיאר: יונה, היוצר והבמאי, ואחיו יואל ומיכה בתפקידים הראשיים — ונשביתי לחלוטין בעולמם של יואב, איתי ואבישי, עולם שהוא אוטופי ומנותק, אך אין מציאותי ממנו. הסרט מלווה את האחים בסוף שבוע אחד לפני עלייתו ללבנון של האח הצעיר, גיוסו למילואים של הבכור, רגע אחרי לווית האב ולנוכח הגעתו של האח השלישי אחרי היעדרות ארוכה. מאחורי הסיפור הישראלי כל כך, יש סיפור אישי על משפחה, אחים, קרבה וריחוק, אובדן ופחדים. זה סרט לא קל שבו הזלתי דמעה, אך גם צחקתי.

שירלי זינגר

צילום: עודד אשכנזי

לחזור עם הזנב בין הרגליים

יום אחד מגלה קופירייטר יאפי תל־אביבי שצמח לו זנב. הוא מופתע, נבהל, לא יודע מה לעשות עם זה עד שהוא מחליט להפוך את הדפקט לאפקט. זהו סיפור המסגרת של “זנב” (הוצאת לוקוס), ספרה הראשון למבוגרים של המוזיקאית והתסריטאית שרון קנטור, אשר מי שעוקב אחר פועלה וכתיבתה במשך השנים ודאי יכול לנחש שהוא מתפתח לכיוונים בלתי צפויים. מה שמתחיל כעוד סיפור קלישאתי תל־אביבי בדירת גג מעוצבת במרכז בעלי מלאכה, מקבל תפנית מפתיעה ומשעשעת בעלילה. הכל בכתיבה קולחת, שנונה, אירונית וצינית, שמבקרת על הדרך את עולם התקשורת ותרבות הצריכה. הכל גם קצר וקולע ב־80 עמודים בלבד.

מאיה נחום שחל

לצעוק עוד פעם “משוגע"

רמי פורטיס אמנם חוגג 65, אבל נשאר למעשה חסר גיל. ברגע שהוא עולה על הבמה, הקלישאה “פורטיס משוגע” מתממשת והמוזיקאי האהוב מזכיר שהוא אחד מהפרפורמרים הגדולים שהיו לנו כאן — סמל של שפיות בעולם כאוטי. בשבת הקרובה יחגוג יום הולדת בבארבי בתל אביב. זו הזדמנות להיכנס שוב לעולם המופלא של סיפורים מהקופסא.

ניצן פינקו

צילום: טינו ואקה