מראה שחורה: מינדי קיילינג היא הקומיקאית הלוהטת של הרגע
עם סרט חדש וסדרה שתעלה בקרוב בנטפליקס: מי שהחלה בתור "הגיוס האתני" של "המשרד" נהפכה לחוד החנית ברנסנס של כוכבות שאינן רזות או לבנות
מינדי קיילינג בראיון
ל"יאהו ניוז", יוני 2019
מינדי קיילינג (40) היא אחת היוצרות והקומיקאיות המצליחות ומשפיעות שפועלות כיום באמריקה. היא גם אשה לא־לבנה ולא־רזה שבמשך שנים ארוכות היתה היחידה מסוגה באוקיינוס של גברים לבנים. "הייתי הגיוס לשם הגיוון האתני של 'המשרד'", סיפרה בראיון ל"יאהו ניוז" על הסדרה המצליחה שבה פרצה כתסריטאית ושחקנית. "הייתי מאד נבוכה מזה... שהכותבים האחרים יחשבו שזו הסיבה היחידה שקיבלתי את התפקיד".
אבל העולם השתנה מאד בשנים שחלפו מאז שירדה "המשרד" מהמסכים, וקיילינג היום היא חלק מרנסנס של קומיקאיות שאינן לבנות ו/או רזות, ובראשן: איימי שומר ורבל ווילסון הלא־רזות שמובילות קומדיות רומנטיות מצליחות; ג'סיקה ויליאמס ופיבי רובינסון השחורות שקיבלו תוכנית משלהן ב־HBO; הסטנד־אפיסטית האסייתית־אמריקאית אלי וונג שזכתה לשני ספיישלים בנטפליקס ומככבת בקומדיה "Always Be My Maybe"; והאנה גדסבי האוסטרלית, שבמופע המדובר שלה בנטפליקס "נאנט", דיברה על דכאון ועל התעללויות שספגה כלסבית.
רנסנס נשי
בהשוואה לחבורה הזאת, ההומור של קיילינג הוא יותר מיינסטרימי. היא "מאמי", וגם כשיש לה מסר משמעותי, הוא אף פעם לא מוגש בצורה בוטה או לוחמנית, אלא עטוף בחיוך מלא גומות חן. המאזין או הצופה מבין רק אחר כך שקיבל יחד עם התגובה המתוקה גם איזה מכה על כף היד.
חוויותיה מהסט של "המשרד" היו ההשראה לסרט החדש "לייט נייט", שבו היא מגלמת תסריטאית בשם מולי שמצטרפת לתוכנית אירוח בראשות מנחה ותיקה ושחוקה בשם קתרין ניוברי (אמה תומפסון), ועוזרת לה להציל את התוכנית, הקריירה והחיים. קיילינג, שגם כתבה את התסריט, משתמשת בסרט כדי לספר את סיפור הלייט נייט האמריקאי, מנקודת המבט של הנשים בו, יותר נכון היעדר הנשים בו, במיוחד נשים שאינן לבנות.
מינדי קיילינג
ההצטרפות של מולי לצוות הכותבים מפתיעה. ראשית, אין לה ניסיון קודם; בזמן שמקבלים אותה לעבוד בחדר הכותבים של התוכנית היא עובדת במפעל לכימיקלים, ושנית, משום שבחדר הזה עובדים אך ורק גברים לבנים. באחת הסצינות בסרט, קולגה שלה מעניק לה מחמאה־מעליבה. זה "כה חשוב", הוא אומר, שהמפיקים קיבלו לעבודה מישהי כמוה. מולי מחייכת אליו בחזרה ועונה: "גם אני חושבת שזה כה חשוב שהם קיבלו לעבודה את האדם הכי מצחיק ומתאים לתפקיד!".
מ"המשרד" עד "אושן 8"
בניגוד לדמותה של מולי, קיילינג כבר לא צריכה להתגונן. מאז שגילמה בגיל 24 את נציגת המכירות הקשקשנית והמניפולטיבית קלי קאפור ב"המשרד", היא זכתה לסדרה משלה, "מינדי", שבה גילמה קיילינג רופאת נשים המחפשת אהבה במשך שש עונות. בין לבין היא כתבה ספרים כמו רב מכר "Is Everybody Hanging Out Without Me?", ציירה וכתבה קומיקס, דובבה את דמותה של "גועל" ב"הקול בראש" של פיקסאר, וגנבה את ההצגה בשובר הקופות "אושן 8" שבו כיכבה לצד פיגורות כמו קייט בלנשט וסנדרה בולוק. וזו רק רשימה חלקית.
בקרוב תעלה בנטפליקס סדרה בת עשרה פרקים שלה, שתתאר את חייה המורכבים של נערה אמריקאית, בת למהגרים מהודו, השואבת השראה מסיפור חייה הפרטי. במקביל היא גם שוקדת על עיבוד לטלוויזיה של הסרט המצליח "ארבע חתונות ולוויה אחת".
מתוך "לייט נייט". מבוסס על חוויתה של קיילינג כלא־לבנה היחידה בסט של "המשרד" צילומים: אי.אף.פי, גטי אימג'ס, HBO
הכסף מביא שינוי חברתי
ב־2014, בראיון שער למגזין "פארייד", הסבירה קיילינג שהיא שונאת שעיתונאים שואלים אותה מאין הביטחון העצמי שלה. "מה שהשאלה מבליעה בתוכה היא המחשבה 'איך זה שאת, מינדי קיילינג, שעונה על כל ההגדרות של אדם ממיעוט מוחלש: אשה, לא רזה, לא לבנה — איך זה שאת מרגישה שווה משהו בכלל?'" הסבירה אז.
"היה לי קצת לא נעים אחרי שאמרתי את זה", אמרה בראיון שערכתי איתה כמה שבועות לאחר הפרסום ב"פארייד". "הרי אנשים ששאלו אותי את השאלה הזאת לא התכוונו לפגוע. מדובר בקו דק וחמקמק. מי ששואל אותי מביע אמפתיה — הוא מדבר על המאבק שזה היה בשבילי; אבל מה שמשתמע מזה הוא זלזול, שממעיטים ביכולתי. לדעתי זאת גישה לא מודרנית, הייתי מעדיפה לדבר על אספקטים בעבודה שלי כמו שגברים לבנים מדברים עליהם בראיונות".
בראיון ל"יאהו" השנה כבר ניכר השינוי ברוח התקופה. קיילינג אמרה שבהשוואה לתחילת דרכה, היא רואה כיום יותר במאיות בסדרות טלוויזיה (אף שעדיין הנתונים של נשים, ובמיוחד נשים שאינן לבנות בקולנוע, הם גרועים). והיא מאמינה שההצלחה של סרטים וסדרות עם כוכבים מקבוצות אתניות שונות כמו "אסייתים מטורפים עשירים" ו"הפנתר השחור" משנה את הגישה של מקבלי ההחלטות. כי בהוליווד, רמזה, יותר משרואים שחור או לבן — מתעניינים בירוק.
ביקורת סרט
יותר חשוב, פחות מצחיק
אמזון, שרכשה את "לייט נייט" בסכום שיא של 13 מיליון דולר. הבטיחה לנו שנקבל את "חולי אהבה" של השנה, כלומר — סרט עצמאי קטן של קומיקאי ממוצא לא־לבן שגם יביא המון קהל וגם יזכה למועמדוית לאוסקר. אבל זו השוואה מחמיאה מדי.
"לייט נייט" מנסה להיות "השטן לובשת פראדה" של עולם הטלוויזיה. הוא לוחץ היטב על כל נקודות התורפה של התקשורת האמריקאית וקוראת לה להתעורר ולהתקדם. מינדי קיילינג, הכוכבת והתסריטאית של הסרט, עושה עבודה מצוינת בתיאור עולם הטלוויזיה האמריקאי הגברי והלבן, ואף אומרת באומץ שגם כשאשה (אמה תומפסון) מנחה תוכנית טלוויזיה, היא עדיין יכולה להיות גברית.
הבעיה בסרט היא שבאופן משונה קיילינג התקמצנה בבדיחות. האין זה מוזר שקיילינג, שכתבה סרט על תסריטאית הכותבת בדיחות למחייתה שמבוסס על חוויותיה האישית ככותבת ב"המשרד", לא הצליחה לכתוב לעצמה יותר משתי בדיחות לאורך כל הסרט?
אז כן, זה סרט רב מודעות ויש בו אלמנטים סאטיריים, חשובים אך גם כבר נדושים. אם רק היה מצחיק יותר, אפשר היה להתגבר על הטון הדידקטי.
יאיר רוה
