המחזה "עבדאללה שוורץ": המתנחל הכי ערבי
במחזה שכתב רמי ורד ועולה בבית ליסין, ציקי המתנחל חווה משבר זהות והופך לערבי: "צחוק הוא ההתמודדות שלי עם הקושי"
בעיצומן של ההכנות לחתונת בתם הבכורה אי שם בהתנחלות בשומרון חווים ציקי ותרצה משבר ביחסים, אבל מחליטים לדחות את העיסוק בו עד לאחר הטקס כדי לא להרוס לבתם את ליל כלולותיה. כמה שעות לפני האירוע שומע ציקי שיר שמשנה את חייו: הוא הופך לעבדאללה המצרי
ולא מזהה את הסובבים. השינוי בזהות מוביל לשרשרת אירועים משעשעים ומעוררי מחשבה.
"אלה כל מיני דברים שנתקלתי בהם בשנתיים האחרונות וגיבשתי למחזה", אומר הקומיקאי רמי ורד על מחזהו "עבדאללה שוורץ", שנושא את הסיפור הזה ויעלה ב־26 ביוני בתיאטרון בית ליסין בבימוי רוני פינקוביץ' ובהשתתפות אבי קושניר (שמזגזג בין עברית לערבית מצרית שוטפת), ענת וקסמן, אפרת בוימולד, חי מאור ועוד.
משתתפי ההצגה. מימין: ענת וקסמן, אפרת בוימולד ואבי קושניר צילום: אילן בשור "אני לא יודע להגיד איך בדיוק זה נולד, אבל הטריגר היה כשקראתי על זוגות שנקלעו למשבר וביקשו מהם להיזכר בפעם הראשונה שבה ראו זה את זה. אז חשבתי מה קורה אם מישהו מאבד פתאום את הזהות שלו. ג'ק ניקולסון גילה בגיל 40 שמי שחשב שהיא אחותו היא בעצם אמא שלו, וזה הכניס אותו למשבר גדול. לכל אחד מאיתנו עלתה פעם המחשבה שאולי ההורים שלו הם לא ההורים שלו, וזה משנה לגמרי את הצורה שבה אתה מסתכל על עצמך. פעם הייתי עושה תרגיל לחברים שלי: היינו יושבים והיה עובר גבר שאין לי מושג מי הוא, והייתי אומר להם שהוא אדם אלים מאוד. ברגע שאמרתי את זה, הם אמרו שהוא באמת נראה אלים. ברגע שמגיע מידע, הוא משנה את המחשבה שלנו.
"יש במחזה גם רגעים שקשורים למשפחה הדתית שלי, לסרט תיעודי שראיתי על חתונות במגזר הדתי ועוד כל מיני דברים ששקעו והובילו אותי לחשוב מה יקרה אם אבא מתנחל יהפוך למצרי כמה שעות לפני החתונה של הבת שלו".
רמי ורד: "יש במחזה גם רגעים שקשורים למשפחה הדתית שלי" צילום: טל שחר יש כאן אמירה פוליטית?
"מי שיחפש בכוח ויחפור עמוק יוכל למצוא, אבל זו לא הכוונה. בחרתי כי זה העולם שאני מכיר, אלה שני הקצוות הכי רחוקים שיש בישראל. אם הייתי במקום אחר’ אולי הייתי כותב על טיבטי וסיני, אבל אני פה. במצב הכי קיצוני מתנחל יהפוך לערבי, ואם הייתי ערבי הייתי כותב הפוך. הקצוות הקיצוניים האלה מייצרים את הסיטואציה הקומית. אחרת זה לא מעניין".
ורד הוא מעמודי התווך של הסטנד־אפ בישראל, זה שכתב תוכניות בידור לקומיקאים כמו צביקה הדר, אלי יצפאן, ציפי שביט, אבי קושניר, אורנה בנאי, גידי גוב וכן את פינת המשימות אצל יאיר לפיד’ ואף היתה לו תוכנית אירוח משלו בערוץ 10. לפני שנה וחצי התהדר בתואר החדש מחזאי, כשכתב את "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" בעקבות שבץ שבו לקה אביו, שמילדות אין לו קשר עמו. עד כה הוא מצדיק את הטייטל המחייב, ומצליח להפוך ברגישות ודיוק נושאים כואבים, רגישים ונוגעים ללב לקומדיות.
"אני לא כותב דברים לא מצחיקים, אבל אין הרבה הבדל בין עצוב למצחיק. ההבדל בין קומדיה לטרגדיה הוא רק בסיום שלה — חתונה או מוות. הדרך שלי להתמודד עם דברים קשים היא צחוק, גם בשואה היה הומור".
למרות הכישרון הרב שבו הוא עושה את זה, ורד מודה שמחזאות היא משימה קשה ומורכבת מאוד. המחזה הראשון שכתב היה עבורו ממש תהליך טיפולי: "בהצגות הראשונות ממש פרצתי בבכי". על השאלה אם הכתיבה לתיאטרון היא סוג של תרפיה הוא עונה בשלילה, דבר שהוא לא יכול להגיד על הסטנד־אפ: "זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, האשה הראשונה שלי. גם אם לא ישלמו לי אני אעשה את זה. אני עושה מה שבא לי בלי צנזורה ויכול לשנות מתי שאני רוצה. זו לא רק התרפיה שלי, אני מבריא על הבמה. אם אני בא חולה, עם גב תפוס או עצבני, מיד הכל מסתדר. שום דבר אחר לא מנקה אותי ככה".
