מבשלות ביחד: "כשנשים יחד במטבח אין אגו"

"כששתי נשים נכנסות יחד למטבח אין אגו, אין צורך להרשים ואין צורך לתפוס את כל הבמה", אומרת השפית אביבית פריאל, שתיקח חלק בשבוע הבא בפרויקט "Chef2Chef by FERRARELLE" לצד השפית נוף עתאמנה אסמעיל.

במסגרת הפרויקט יבשלו צמדי שפים ישראלים מהשורה הראשונה זה במטבחו של זה, ויעניקו פרשנות משלהם למנות של בני זוגם הקולינריים. כך, עתאמנה אסמעיל תארח את פריאל (24 ביוני) בסקוליארד - המסעדה של בית הספר דנון שבו היא מלמדת, ופריאל תארח את עתאמנה אסמעיל (8 ביולי) במסעדה שלה בשוק לוינסקי, אוזריה. "הרעיון להצתוות לנוף היה ממש כמו קוביות שנפלו למקום", אומרת פריאל. "אני מכירה אותה הרבה שנים אבל מעולם לא עבדנו יחד, ורציתי מאוד לבשל בפרויקט הזה עם אשה".

מימין אביבית פריאל ונוף עתמאנה. "היה לנו קל לתת פרשנות למנות כי שתינו מבשלות ים־תיכוני" צילום: אוראל כהן

פריאל, שפתחה את אוזריה לפני שבע שנים, היא בין השפיות היחידות שעומדות בראש מסעדה משלהן. לצדה נמנות רימה אולברה מאואזיס, שיראל ברגר מ־Opa, תמר כהן־צדק מהס 4, ולאחרונה הצטרפו אורטל רוזנברג (אמש) ואידית פדידה (פנטסטיק). את עתאמנה אסמעיל, דוקטור למיקרוביולוגיה ימית, מכיר הציבור בעיקר הודות לזכייתה ב"מאסטר שף" ב־2014, והיא גם מלמדת בישול בבית הספר דנון, מפעילה חברת קייטרינג ואחראית למיזם פסטיבל האוכל הערבי "א־שאם". במיזם הנוכחי הן שתי השפיות היחידות, לצד גברים כמו יובל בן נריה, יוסי שטרית ומושיקו גמליאלי. "כשגיבשנו את התפריטים בשבת האחרונה עשינו כביסות תוך כדי", צוחקת עתאמנה אסמעיל, "ואנחנו עדיין היינו הראשונות להגיש את התפריט שלנו".

דג ברוטב וייארז' של פריאל שייהפך לקובה של עתאמנה אסמעיל צילום: דן לב

בארוחה בסקוליארד, למשל, תגיש עתאמנה אסמעיל חצילונים ממולאים באורז ופריאל תיתן את הפרשנות שלה בכופתאות אורז ממולאות בחציל שרוף וצנובר; ובארוחה באוזריה תגיש פריאל את מנת הכרובית המפורסמת שלה ועתאמנה אסמעיל תגיב לה במנה של פלאפל כרובית. "אנחנו צריכות פשוט לייצר מנה בהשראת זו של בת הזוג", אומרת פריאל. "היה לי קל יחסית לתת פרשנות לאוכל של נוף כי המטבח שלי הוא ים־תיכוני, והמטבח הלבנטיני שלה הוא חלק מזה".

גם עתאמנה אסמעיל חלקה את אותה התחושה. "התחברתי למנות, לטעמים ולחומרי הגלם של אביבית", מוסיפה עתאמנה אסמעיל, "חוץ ממנה שהיא קוראת לה דג ברוטב וייארז', שלא ידעתי מה היא. היא שלחה אותי לחפש בגוגל ולא היה כלום בגוגל. בסוף הבנתי ממנה שזה דג בשמן זית ולימון עם קוביות ירקות. אז למה צריך לגרום לזה להישמע כל כך פנסי?", היא צוחקת. "אני עושה קובה, בשביל להוריד אותנו לקרקע".

רביולי סלק וחציל ממולא של אוזריה צילום: אנטולי מיכאלו, מיכל סלע

"אני כל הזמן במחשבות על לפתוח מקום. היום אני כבר מרגישה יותר בשלה לזה. לא חשבתי שלזכות ב'מאסטר שף' מספיק בשביל לפתוח מסעדה. היום, אחרי פז"מ של ארבע וחצי שנים מהזכייה, אני כן מוכנה, אבל אני יודעת שזה משהו שיוכל לקרות רק בתל אביב. אני גרה בכפר קרע, ואני מודעת למחיר שזה יכול לגבות ממני כאמא. עוד לא מצאתי את הקונסטלציה של להיות גם בתל אביב וגם בבית, לראות את הילדים שלי (בן 12 ותאומים בני 7) גדלים וגם לקפל כביסה. מסעדה תמיד אפשר לפתוח, הילדים שלי יהיו בכיתה א' רק פעם אחת. אז כרגע אני מוותרת על זה, אבל אני עושה את זה באהבה. אני שלמה עם זה".

את חושבת שאלה גם שיקולים שמנחים שפים גברים בפתיחת מסעדה?

"זו שאלה ששואלים אותי תמיד, ואני לא חושבת", אומרת עתאמנה אסמעיל. "אבל אני אשה וכיף לי להיות אשה, והעובדה שיש לי רגשות אשם כשאני לא עם הילדים היא משהו שאני שמחה עליו. זה לא מתוך כפייה חברתית.

"אני בוחרת להיות אמא ולא לפתוח מסעדה כרגע כי אני טיפוס פדנטי, ברגע שתהיה לי מסעדה, תהיה לי מחויבות לכל צלחת ולאופן שבו היא יוצאת. אין ספק שיש בזה בוסט אדיר לאגו שאנשים בוחרים לבוא לאכול במסעדה שלך, אני מתה לקבל את זה, אבל אני גם יודעת שזה יבוא על חשבון הילדים, אז אני מחכה שיגדלו טיפה. עוד מעט הם כבר לא ירצו לראות אותי, ואז אני אפתח מסעדה".

הילדים של פריאל, לעומת זאת, לא יודעים משהו אחר. "הילדים שלי (14 ו־18) נולדו לתוך זה. לפני אוזריה הייתי שפית בטפאו, ושם זה היה גרוע הרבה יותר. הם מכירים אותי רק כאמא שעובדת המון שעות. זה כלל שבתות וחגים, מה שפה אני מרשה לעצמי לא לעשות. בשישי בערב אני לא עובדת ובשבת המסעדה סגורה, שזו החלטה שהיא לחלוטין לא כלכלית אבל אני עושה את זה כדי להיות עם המשפחה שלי".

יש מחשבות לפתוח מקומות נוספים בעתיד?

"אני לא חושבת שאפתח עוד מקום בארץ", אומרת פריאל, "אולי רק בחו"ל. יש כל הזמן דיבורים אבל אין כרגע משהו על הפרק. בישראל קשה. הקהל נהדר והמסעדה עובדת טפו טפו, אבל קשה בגלל מחסור בכוח אדם ורגולציות ומסים מטורפים ושכר דירה משתולל, ובסוף מגיע גם הלקוח הישראלי ורוצה לקבל ערך של שני שקלים על כל שקל שהוא משקיע. אנשים עדיין מתלוננים שהאוכל במסעדות יקר, ואני חושבת שאני עוד מתמחרת בעדינות. אני עובדת עם חומרי גלם יקרים, אז מהבחינה הזאת אני מעדיפה שיקראו לי יקרנית, ולא להתפשר".