אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי

לגלות מחדש את מונה וקלימט

דיוקנה של פרדריקה מריה שיצר גוסטב קלימט. צבעוניות שמעוררת התפעלות ויראה צילום: באדיבות מוזיאון תל אביב

מהאימפרסיוניזם היציב והבטוח של קלוד מונה ועד לצבעוניות הפרועה בדיוקנה של פרדריקה מריה בר תחת המכחול של גוסטב קלימט — מוזיאון תל אביב מציין היום את יום המוזיאונים הבינלאומי בפתיחת שעריו לקהל הרחב בחינם, ומספק הזדמנות מעולה לגלות מחדש את יצירות האמנות הקלאסיות שלא מפסיקות לעורר התפעלות ויראה. לצד תערוכות הקבע עוצרות הנשימה "המוזיאון מציג את עצמו", תוכלו לחזות בתערוכות מתחלפות ומרהיבות כמו זו של המאסטר היפני הירושי סוגימוטו, שמשתמש בטכניקות מימי ראשית הצילום ומביים נופים עם פוחלצי חיות, ותערוכת "אקלקטיק‭ ‬מודרן", שמציגה את עבודותיו של האדריכל הרוסי סם ברקאי‬‬‬י, שחתום על כמה מהמבנים האיקוניים של תל אביב הצעירה.

ניצן פינקו

להבין איך נסקה אוקזיו־קורטז

אוקזיו־קורטז, מתוך "להפיל את הבית". מברמנית לחברת קונגרס בפחות משנתיים צילום: נטפליקס

לא מעט מסרטי התעודה שיוקרנו בפסטיבל דוקאביב, שייפתח היום בתל אביב, הוצגו בבכורה בפסטיבל סנדאנס. אבל כדי לראות את זה שזכה שם בפרס הקהל תצטרכו להישאר בבית ולצפות בנטפליקס. "להפיל את הבית", שקנתה חברת הסטרימינג ב־10 מיליון דולר, עוקב אחר ארבע נשים אמריקאיות שהחליטו לרוץ לקונגרס ללא ניסיון בפוליטיקה. הכוכבת היא אלכסנדריה אוקזיו־קורטז, היחידה שגם ניצחה בבחירות, ובגיל 28 הביסה את ג'ו קראולי, מחברי הקונגרס הוותיקים. הסרט — בהימור מטורף — מלווה אותה מאפריל 2017, כשעוד היתה ברמנית מהברונקס שאחיה רוצה לצרף אותה לקבוצה שמנסה לטלטל את הפוליטיקה הגברית הממוסדת. הסרט לא מתוחכם, אבל האופן שבו אוקזיו־קורטז סוחפת אחריה אנשים — אחד אחד, מדלת לדלת — הופך אותו לא רק למעורר השראה, אלא גם לשיעור מעולה באזרחות.

יאיר רוה

לצחוק בראיון עם נזיר בודהיסטי

הקומיקאי פיט הולמס. שיחות על מיניות, רוחניות ודת צילום: אי.אף.פי

"You Made It Weird with Pete Holmes" הפודקאסט של פיט הולמס ("קראשינג") שונה מאוד מפודקאסטים טיפוסיים של סטנדאפיסטים. אף שהרבה מהשמות שמשתתפים בו עברו דרך המיקרופון של הקולגות שלו, הולמס מנווט את השיחות למקומות אחרים לגמרי. מתברר שמלבד קומדיה, הוא מתעניין מאוד במיניות, רוחניות ודת (מכאן גם שמו של ספרו "Comedy Sex God"), והדיונים כאן עמוקים ופילוסופיים מן המקובל בז'אנר. הוא גם ככל הנראה הקומיקאי היחיד שיארח בפודקאסט שלו נזיר בודהיסט. למרבה המזל, הקלילות וההומור המטופש של הולמס מונעים מהראיונות ליפול למקומות יומרניים מדי. פרקים מומלצים: קרייג פרגוסון, גארי שנדלינג ז"ל ודיוויד ניצ'טרן (הנזיר). זמין להאזנה בספוטיפיי ובאייטיונס.

עמית קלינג

לטבוע בים האהבה של דליה רביקוביץ'

הספר "שלך, דליה - מכתבים לאהוב". להכיר את רביקוביץ' של גיל 19 צילום: יחצ

"אילו היית כאן הייתי מספרת לך, ועכשיו שאינך כאן — אני כותבת לך", כתבה המשוררת דליה רביקוביץ' בגיל 19 לבן זוגה דאז, העיתונאי, הסופר והמחזאי יוסף בר יוסף, באחד משרשרת מכתבים ששלחה לביתו בתל אביב מביתה בירושלים. בספר "שלך, דליה — מכתבים לאהוב", שרואה אור בהוצאת לוקוס, מובאים המכתבים הללו, חלקם בכתב ידה המקורי, והם אוצר תרבותי מרגש והצצה נדירה לחייה. מלבדם מובאים בספר גם ארבעה שירים של המשוררת הנערצת. קראתי את הספר בשקיקה והתרפקתי על התקופה שבה אנשים שיתפו בחוויותיהם, עד לפרטים כמו הקפה ששתו, בכתיבה שנשמעת כמו שירה.

מאיה נחום שחל

לשקוע באמנות כמו באמונה

העבודה "שעות קיימות" של שיראל הורוויץ. מוצגת בתערוכה "המאמינים" במוזיאון בת ים צילום: טל ניסים

הכיתוב "נא לא לדרוך על העבודה" בכניסה לתערוכה "המאמינים" במוזיאון בת ים לאמנות לכאורה מתבקש, אבל עם השיטוט הוא מקבל משמעויות נוספות. התערוכה, שאצרה הילה כהן־שניידרמן, עוסקת בקשר בין אמנות לאמונה, שיכולות להיות הרבה יותר קרובות ממה שאנחנו מתארים. עבודת רצפה של ליהי תורג'מן, שמזכירה רצפות ומנגד תקרות של מקומות קדושים, מצליחה להיות הלמעלה והלמטה, האלוהי והארצי גם יחד; שיראל הורוויץ מציגה יצוריי כלאיים גיאומטריים; ערן נווה יצר חלל מדברי שבו אפשר להתבודד עם הישות העליונה; גל מלניק עם תיאטרון אבסורד של חיתוכי אלומיניום צבעוניים. התערוכה המסקרנת מוכיחה ששקיעה ליצירות אמנות דומה לאמונה.

רעות ברנע