אקורד סיום: השיר שכתב סמל רז פרומוביץ' מקבל חיים חדשים

"המוח חודר למוח ולעצמות / משבש לי את תדרי המחשבות / העפעפיים כבדים והאישונים מתרחבים / החושך מתפשט והגיעה שעת הדימדומים / חיוך נסוך על פניי / רשע בוהק בעיניי / הגיע הזמן את הכל לכבות / כי נגמרו השעות האפורות"

את השיר שכתב סמל רז פרומוביץ' "שעות אפורות" גילתה משפחתו רק אחרי מותו. רב"ט ש' מחיל המודיעין הלחינה ומבצעת אותו בעיבודו המוזיקלי של אבי סינגולדה במסגרת מיזם ההנצחה של גלי צה"ל "אלה האחים שלי" (היום ב־14:00), שבו חיילי צה"ל הלחינו ומבצעים שירים של חללים וכך מפיחים בהם חיים חדשים.

סמל רז פרומוביץ'

"קראתי הרבה שירים והשיר הזה פשוט קרא לי", מספרת ש'. "הוא שיקף את עצמי לפני כמה שנים, הוא פשוט היה אני. רציתי אותו בגלל זה, או יותר נכון, הוא רצה אותי. יש בו המון ניגודים וקונפליקטים פנימיים של ילד בגיל ההתבגרות, וגם לי היו הרבה ויכוחים עם עצמי. לכן מאוד התחברתי אליו. הרבה זמן רציתי לקחת חלק בפרויקט הזה, והיה מרגש מאוד לשבת עם המשפחה שלו בחדר ולשמוע את השיר, היו דמעות משני הצדדים. אמא שלו אמרה שקשה לפתוח את זה אחרי כל כך הרבה שנים ושעשיתי את זה בצורה מרגשת מאוד. קראתי עליו קצת לפני והבנתי שהוא אהב מאוד לתרום והיה נדיב, וזה משהו שרציתי לנסות לשקף בשיר, שייגע באנשים".

אחרי שהלחינה את מילותיו של רז בעזרת ידיד שעזר לה לתרגם את המנגינה לאקורדים, הגישה ש' סקיצה לגלי צה"ל. משם הוא הגיע לידיו של סינגולדה, הגיטריסט של שלמה ארצי יותר מ־20 שנה ובעל המופע "סינגולדה וחברים". "אני מרגיש זכות גדולה על שפנו אליי לקחת חלק בפרויקט הנפלא הזה, שמחתי מאוד ואני מוכן לעשות את זה בכל שנה", הוא מספר. "הקשבנו לכל השירים והרגשתי הכי מחובר לשיר הזה. המילים נגעו ללבי ועשיתי אותו יותר בלוזי גיטריסטי. לקחתי את הסקיצה של ש' קדימה וזה היופי של שיר, שהוא יכול להתחיל כמשהו בוסרי וקטן ולוקחים אותו למקומות אחרים. זה הסיפור של ההפקה המוזיקלית. כולנו עשינו את השיר הזה באהבה".

רז פרומוביץ', בן 19 במותו, חלם להתגייס לגולני בעקבות אחותו דקלה, ששירתה בחטיבה לפניו. ב־1998 הוא הוצב בלבנון, וכשיצא עם חבריו למטווחים שגרתיים נפצעו השלושה ממטען צד שהתפוצץ וכעבור כמה שעות מתו בבית החולים. "ידעתי שהוא כתב המון כי גדלנו חדר ליד חדר, אבל לא קראתי", מספרת דקלה. "בזמן השבעה עליתי לחטט בדברים ומצאתי כמה מחברות עם שירים וסיפורים בעברית ואנגלית. השיר הזה נבחר מתוך 75 קטעים. הרבה שנים רציתי שניקח חלק בפרויקט, אבל השנה הצלחתי להביא את עצמי לזה. אולי משום שעברו 20 שנה אני מסוגלת. שיתפתי את ההורים רק לאחר שנבחר השיר".

אבי סינגולדה. "השיר נגע בי והפכתי אותו לבלוז גיטריסטי" צילום: יח"צ

על השאלה כיצד היה מגיב רז לו ידע ששירו קיבל גרסה ממשית, היא עונה: "בביישנות ומבוכה, בדיוק מה שאני חווה עכשיו. יש הגנה מסוימת בעובדה שהוא מושמע ברדיו, כי זה המינון הנכון לנו לחשיפה. זה אחד השירים הרגועים שלו, וכשקוראים את המילים מבינים שהוא היה מיוחד, אף אחד לא ידע שיש לו כאלה עומקים. הוא השאיר אחריו סוג של צוואה ובקשות כמו שבלוויה שלו ישמיעו מוזיקה. זה כמובן קרה ביום ה־30, כי רק בשבעה מצאנו את הכל. הוא ביקש לתרום את המוח למדע כדי שילמדו כמה אנשים יכולים להיות מטומטמים, והוא החלל הראשון שהאיברים שלו נתרמו. זה לא קרה עד אז וההורים שלי היו ראשונים. אז הגשמנו חלק מהבקשות שלו".

מה את חושבת על השיר אחרי ההפקה?

"ש' עשתה בדיוק מה שדמיינתי, והוא לא יכול היה לצאת טוב יותר. אני בטוחה שרז היה אוהב את השיר כי הוא מהמם, זה סוג של רוק רך עדין. הוא היה גולנצ'יק חנון עם משקפיים, מצד אחד אהב טראנס, שהיה אז בתחילת הדרך, ומצד אחר כתב בגיל 17 שירים עם רכות ועומק".

הזמן מרפא?

"הזמן עושה את שלו, וגם הילדים והנכדים, שממוטטים אותנו עם השאלות שלהם. אנשים מתמוטטים מהסיטואציות האלה ולשמחתי אנחנו בחרנו בחיים. זכיתי בהורים ואחים מדהימים. ההורים שלי לא נתנו לנו לשקוע, לא השאירו לנו ברירה. השנה לכולנו יותר קשה בגלל ההתעסקות בשירים, בראיונות, בזיכרונות, כי פתאום הכל עולה וצף. אבל אנחנו אומרים תודה על מה שיש".