אקסטרה אקסטרה: ליזו היא כוכבת הפופ המגניבה בעולם

אקטיביזם"

(ליזו בראיון ל־”Daily Show”, אפריל 2019)

לפני כשבועיים עלתה ליזו לבמה בפסטיבל קואצ'לה, מאירועי המוזיקה החשובים בעולם, בבגד גוף חוטיני מנצנץ. מה שנשמע כמו תיאור אגבי של כוכבת פופ אמריקאית, מקבל משמעויות חדשות כשרואים שזו אשה שחורה עתירת ממדים וקפלים שמנענעת את עכוזה העצום בגאווה לעיני אלפי אנשים. וליזו היא כל דבר פרט לכוכבת פופ אגבית.

ליזו נולדה בדטרויט לפני 30 שנה בשם מליסה ויויאן ג'פרסון. התכנית המקורית שלה היתה להיות חלילנית קלאסית, אלא שההיפ הופ השתלט על חייה, והיא נטשה את המוזיקה הקלאסית לטובת הפופ. כיום היא ראפרית, זמרת וכותבת שירים המתפוצצת מכשרון, כריזמה, מצחיקוליות וחיוביות בלתי־מעצבנת — כוכבת הפופ היחידה שמשלבת נגינה על חליל צד עם טוורקינג. ומעל לכל היא שגרירת חיוביות־גוף. המסר שלה, כפי שניסחה אותו בראיון למגזין “Allure” הוא: "אם אתם יכולים לאהוב אותי, אתם יכולים לאהוב את עצמכם". 

ליזו על במת הקואצ'לה צילום: גטי אימג'ס

בשבוע שעבר הוציאה ליזו את אלבומה השלישי, “Cuz I Love You”, ועל עטיפתו היא מצולמת ערומה כביום היוולדה, מלבד השמן המרוח על גופה, תוספות השיער והמני־פדי המוקפדים. אין ספק שאישה שחורה שמנה נתפסת בתרבות כאובייקט מיני נחשק הרבה יותר מאשר אישה לבנה שמנה, אך ההבדל הוא לא רק אסתטי, אלא גם פוליטי. ליזו מגלמת בגופה את אמונתה של חוקרת הספרות והאקטיביסטית פרופ' אנדראה אליזבת שו (Shaw) שטענה כי גופה של האישה השחורה השמנה "מתפקד כאתר של התנגדות לדיכוי מגדרי וגזעני כאחד".

כפי שהסבירה ליזו בראיון לטרבור נואה: "'חיוביות־גוף' נהפכה למונח שיש עליו באזז, אבל למצב ההפוך, ל'שליליות גוף', אין מונח מיוחד פשוט כי זאת הנורמה המצופה".  

פרודיה והדבר האמיתי

הייחוד של ליזו נובע בין היתר מהייחוד של הייצוג שלה — כבר הכרנו דיוות גדולות מימדים בסול או בפופ למבוגרים כמו אריתה פרנקלין או אדל. ראינו ראפריות עסיסיות כמו מיסי אליוט, וממש לאחרונה אפילו כוכבות פופ מצעדים פלאס סייז כמו מייגן טריינור, אבל לבנבנות ונחמדות. ליזו היא הדיווה השחורה השמנה הראשונה שמנסה להתחרות במגרש של האריאנות והקייטי־פריות — פופ מיינסטרים מנענע ישבן ודימוי סקסי לא מתנצל.

אם בשני אלבומיה הקודמים ליזו היתה מוכרת בעיקר בסצינת האינדי־היפ הופ, באלבומה החדש היא עוברת לליגה של הגדולים — “Cuz I Love You” הוא אלבומה הראשון בחברת תקליטים גדולה, וכיאה – הוא מלווה במסע קידום אגרסיבי שעובר דרך כל הטוק שואוז הגדולים משני צדי האוקיינוס. ברבים מהם חוזרת הבדיחה בה היא מנסה ללמד את המנחה כיצד לחלל בחליל – ללא הצלחה, כמובן – אך פה ושם היא גם מדברת ברצינות על האג'נדה של לקחת את עודף המשקל בסבבה.

עטיפת האלבום

באלבום משתעשעת ליזו בשלל ז'אנרים שחורים — מסול, דרך Fאנק ועד היפ הופ במטרה, לטענתה, לייצר משהו שנשמע כאילו "אריתה הוציאה אלבום ראפ", או לחלופין “Church with a twerk”. התוצאה היא אלבום כיפי בטירוף שהוא גם מצחיק — לפעמים מדי — כמו ליזו עצמה, שלוקחת ברצינות את המוזיקה והאג'נדה שלה, אבל את עצמה בקלילות.

כך למשל, שיר הנושא שפותח את האלבום הוא פרודיה על בלדת אהבה סיקסטיזית גדולה מהחיים (או על איימי ויינהאוס אם תרצו) ובו זמנית שיר אהבה על אמת. ואילו הסינגל המוביל “Juice”, הוא להיט Fאנק־פופ־רטרו־אייטיז נוסח “It's Raining Men”, כולל קליפ מחווה מצחיק לתכניות הטלוויזיה של העשור ההוא, שהטקסט שלו זיכה אותו בהגדרה "המנון בטחון עצמי".

אלבום שהוא מסיבה גדולה

אלבומה החדש של ליזו זכה לתשואות המבקרים — חמישה כוכבים מה־NME, וממוצע של 83 ב"מטאקריטיק".

רגע לפני ששוחרר, הוציאה ליזו קליפ נוסף ל־“Juice”, שבו היא מככבת לצד מלכות דראג מהתוכנית הפופולרית "המירוץ לדראג של רופול". הבחירה הזאת אינה מקרית — כמו ליזו עצמה, גם מלכות דראג, על עמימותן המגדרית, מביעות בגופן התנגדות לסדר הפטריארכלי הלבן הישן, ועושות את זה תוך כדי שהן מרימות את המסיבה.

ובסופו של דבר, גם “Cuz I Love You” הוא מסיבה אחת גדולה. כפי שליזו אומרת בקטע ההיפ הופ "טמפו", שבו היא עושה דואט עם מיסי אליוט: "שירים איטיים הם לפרחות רזות – אני ביץ' עבה, אני זקוקה לקצב".