לרדת לשאוֹל בירושלים: מופע המחול אורפאוס בפסטיבל לאמנויות

“רציתי לבדוק את המקום הזה שקוראים לו שְאוֹל ואיך הוא נראה בעיניים שלי כיוצר, שכל בוקר קם, הולך לחזרות, עושה את אותן התנועות ומנסה לעשות אותן הכי מדויקות. בחזרתיות הזאת, אף שהיא הכרחית לאמנות המחול, יש מרכיב של עינוי. היא גם גן העדן שלנו וגם השאול שלנו", מספר אמיר קולבן, מנהלה האמנותי של להקת המחול קולבן דאנס, שתעלה בתיאטרון ירושלים הערב את המופע "אורפאוס" במסגרת פסטיבל ירושלים לאמנויות.

"אורפאוס" מבוסס על מיתוס סיפור אהבתם הבלתי מושגת של אורפאוס ואורידיקה, שבה הוא יוצא למסע בתוך השאול בחיפוש אחריה. "האלים מהשאול נותנים לו רשות להחזיר אותה לעולם החיים בתנאי שלא יביט לאחור, וברגע המכונן הוא לא כובש את ייצרו, או לפי פרשנות אחרת, מסתובב כי הוא יודע שהאהבה הזאת בלתי אפשרית. זה סיפור על אהבה בלתי מושגת או על אהבה שאנחנו משמידים במו ידינו. הטרגיות של הסיפור היא שדווקא את מי שאתה הכי אוהב אתה הורס".

“אורפאוס”. הגיבור יוצא לחפש את אהובתו בשאול צילום: ענבל בן חמו

הפעם אישי, לא פוליטי

קולבן, שנוהג לעסוק ביצירותיו בנושאים פוליטיים וחברתיים, התמקד הפעם דווקא באישי. "אני תמיד יוצר עבודות על נושאים שיש לי קשר אישי חזק אליהם, וחלק מהיצירה הזאת היא דברים שעברו עליי ומה שעניין אותי בסיפור המיתי הוא הרגע המכונן הטרגי שאורפאוס מביט לאחור על אורידיקה. גם לי היו בחיים אהבות גדולות מהחיים שהצלחתי להרוס. יש אהבה ממבט ראשון שהוא מבט של חיים ויש את המבט של אורפאוס שהוא מבט ממית שגם אותו אני מכיר".

בימים שבהם המדינה גועשת פוליטית, בוחר קולבן “להתכנס פנימה ולגעת בנושאים האוניברסליים של אהבה, שכול, נחישות, געגוע, בלי שזה יהיה קשור לכאן ועכשיו באופן הדוק מדי. אני לא מגיב לבחירות אלא לתהליכים ארוכים יותר ובדרך כלל גם פחות מובנים מאליהם וסמויים מרוב העיניים. אם תרצי ‑ אסקפיזם”.

קולבן: “יש בירושלים המון מקומות שדרכם אפשר לרדת אל בטן האדמה, ויש בהם יופי וגם פחד. במובן הזה העיר היא התגשמות הירידה אל השאול” צילום: רן שחר

מפגש אינטימי עם קהל וקהילה

קולבן משמש גם כדקאן הפקולטה למחול באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים והוא חוזר אל הסיפור המיתי בפעם השנייה. הראשונה היתה לפני יותר מ־30 שנה כשחי ויצר בגרמניה, שם רקד בתיאטרון המחול של האופרה בפרייבורג. “אז יצרתי את ‘אורידיקה’ מנקודת הראות שלה, הפעם אני חוזר אל הסיפור מנקודת המבט של אורפאוס”.

במופע מוזמן הקהל לחגוג במסיבת חתונתם של אורפאוס ואורידיקה, שכבר במהלכה מופיעים הרמזים למה שיתרחש בהמשך. במהלך המופע נוצר מפגש בלתי אמצעי בין הקהל לרקדנים שמכניסים אותו אל תוך ההתרחשות. "המופע לא מתחיל מהנקודה שבה הקהל נכנס לאולם, מתיישב ומחכה שישחקו הנערים לפניו אלא אנחנו מנסים לערב אותו כבר מהכניסה להיכל. נוצר מפגש ישיר אינטימי בינינו ומבחינתי זה צורך אמנותי להתקרב".

להקת קולבן דאנס נוסדה ב־1996 בירושלים, ובה היא יוצרת. הלהקה פועלת גם למען הקהילה בין השאר בהפעלת בית ספר למחול עבור חובבים ופתיחת הסטודיו לשיעורים עבור נשים ונערות בסיכון. קולבן מסביר שירושלים היא לא רק הרקע ליצירה אלא גם מקור השראה.

"יש השפעות הלניסטיות מאוד חזקות באתרים ארכיאולוגיים בעיר ואנחנו מביאים למופע עולם של פיסול שבא מהם. כמו כן יש בירושלים המון מקומות שאתה יכול לרדת בהם אל השאול, אל בטן האדמה, כמו מנהרות הכותל, המאפשרים מפגש עם עולמות סמויים מהעין. יש בהם יופי מצד אחד ופחד מצד שני. במובן הזה העיר היא התגלמות הירידה אל השאול".