רות ביידר גינסבורג היא הכוכבת המפתיעה של הרגע
שופטת בית המשפט העליון האמריקאית רות ביידר גינסבורג נהפכה השנה לסופרסטאר. אחרי דוקו על חייה שנהפך לשובר קופות, סרט עלילתי ואפילו מרצ'נדייז בדמותה, מגיע השלב הבא: ספר ילדים על עלייתה לגדולה
ידיעה זו פורסמה במקור במרץ 2019, לפני מותה של שופטת ביהמ"ש העליון האמריקאי רות ביידר גינסבורג -
"הילחמו על דברים שאכפת לכם מהם, אבל עשו זאת בצורה שתוביל אחרים להצטרף אליכם". זה המוטו המוביל את ספר הילדים "ואני אומרת, לא!" (הוצאת כנרת) שכתבה הסופרת האמריקנית דבי לוי על המשפטנית רות ביידר גינסבורג (ובקיצור: רב"ג), השופטת היהודייה הראשונה בבית המשפט העליון של ארצות הברית (1993) שלאורך כל הקריירה הובילה לשינוי במעמדם של נשים ומיעוטים ונאבקה בדעות קדומות.
בשנה האחרונה נהפכה במפתיע רב"ג לסופרסטאר בתרבות הפופולרית. סרט הדוקו על חייה "RBG", יצא במאי ונהפך לשובר קופות שגרף מעל 14 מיליון דולר בארצות הברית לבדה (בשבת הוא יוקרן בכאן11). בדצמבר יצא לאקרנים "המין החזק" ("On the Basis of Sex", ממחר בישראל), סרט עלילתי על שנותיה המוקדמות בכיכובה של המועמדת לאוסקר פליסיטי ג'ונס ("התאוריה של הכל"), וגרף מאז כבר 24 מיליון דולר. דמותה נהייתה כל כך אייקונית, שבובות בדמותה — כולל פטיש וגלימה — נהפכו ללהיט צרכני.
טראמפ הקפיץ את המכירות
הפופולריות של רב"ג לא תחומה בגבולות ארצות הברית. הסרטים על אודותיה שוברים קופות ברחבי העולם, ואפילו בישראל היא ממלאת אולמות, והוזמנה כאורחת כבוד להקרנה חגיגית בירושלים. התרגום הטרי לעברית של ספר הילדים מסמן את השלב הבא במיתולוגיזציה של דמותה הבינלאומית. הספר, שראה אור בארצות הברית לפני שנתיים, הגיע לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס רגע לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית. נצחונו של טראמפ הקפיץ את המכירות שהמשיכו לעוד חודשים ארוכים.
"יש קשר בין הדברים", אומרת לוי. "אנשים ממש מעריצים ומעריכים את רב"ג ומודאגים מהאפליה וחוסר השוויון אחרי הבחירות".
מסכת חיים של התנגדויות
"אפשר להגיד שחייה של רות ביידר גינסבורג היו שורה אחת ארוכה של התנגדויות" — כך נפתח הספר "ואני אומרת, לא!". רב"ג היא בת למהגרים יהודים שנולדה בניו יורק ב־1933 ונלחמה מגיל צעיר בנורמות החברתיות האנטי פמיניסטיות שהיו מקובלות אז, ובכל מי שניסה לעמוד בדרכה בשל היותה אישה. היא עמדה על שלה, דרשה, נאבקה, שינתה תפיסות עולם וסללה דרך לדורות הבאים.
מדוע בחרת דווקא בשופטת לגיבורת ספר ילדים?
"כמו כולם ידעתי שרב"ג היתה האישה השנייה שמונתה לשופטת בעליון בארה"ב והאישה היהודיה הראשונה. וגם על כך שלפני כן היתה עורכת דין מובילה במאבק לשוויות זכויות לנשים וילדות. מה שלא ידעתי עד שהתחלתי את התחקיר הוא שהיא נאבקה בחוסר צדק עוד כילדה קטנה. בבית הספר היא התנגדה ללמוד אפייה ובישול עם הבנות ורצתה ללמוד מלאכה עם הבנים, והתקוממה שכשראתה בטיול משפחתי שלט על בית מלון 'אין כניסה לכלבים ויהודים'".
"מאוחר יותר היא המשיכה לא להסכים, להתנגד, להתווכח ולחלוק בדרכה שלה על דברים גדולים יותר. בלי לצעוק, בנימוס, ולשרת את הצדק. אז הבנתי שסיפור חייה הוא הרבה יותר משל ילדה שגדלה להיות שופטת. הוא שיעור גדול בהשראה".
יש מי שיטען שספר ילדים שמעודד חוסר הסכמה עלול להיתפס שלילי בקרב הורים. לוי מסכימה עם הטענה, אך מסבירה כי "המסר שהיה לי חשוב להעביר הוא שאפשר לא להסכים מבלי להיות פוגעני. מותר להגיד 'לא', אבל צריך למצוא דרך שגם תוביל לשינוי. חשוב ללמד קוראים צעירים שלא להסס לא להסכים כשמדובר במשהו שחשוב להם במיוחד.
"החלק הכי לא צפוי שלי עם הספר הזה הוא שהורים, סבים ואנשי חינוך הודו לי על שכתבתי אותו, שהבאתי מודל כמו רב"ג. זה הרצון שילדים צעירים ידעו שזה חשוב לדבר כשהם רואים חוסר צדק. זה הרצון לחלוק סיפור של אשה שנאמנה לעקרונותיה לשוויון בין המינים ונגד אפליה, תוך שיתוף פעולה עם יריביה האידיאולוגיים".
בשל לוח הזמנים העמוס של כבודה לא התאפשרה פגישה בין השתיים במהלך כתיבת הספר אבל רב"ג קראה את כתב היד ואף שלחה הערות. השתיים נפגשו אחרי יציאת הספר באירוע בספרית הקונגרס, שם ראיינה לוי את רב"ג מול קבוצת תלמידים. "היא אשה נחמדה להפליא והיא אהבה את הספר, לפחות כך אמרה בנימוס. ישבתי לצדה מול קבוצת התלמידים והקראתי את שני העמודים הראשונים וזה היה מאוד מרגש. ברגע שהיא חייכה הרגשתי אושר גדול".