KLONE יוצא מהקיר: האמן איגור רבליס מציג תערוכת יחיד

"מילד שעושה גרפיטי הפכתי לאדם שלוקח אחריות למה שהוא משאיר בעיר", אומר אמן הרחוב KLONE, שמסיים השבוע את תערוכת היחיד ה־14 במספר שלו, "מכתבים מעתיד ידוע אל עבר לא נודע", בגלריה חזי כהן בתל אביב.

כברת דרך ארוכה הוא עשה מאז שהחל לרסס על קירות העיר את חיות הכלאיים המשונות והאנושיות שלו, וכעת בראיון בלעדי ל"כלכליסט" הוא חושף לראשונה את האדם שמאחורי הכינוי: איגור רבליס (35).

רבליס נולד באוקראינה ובגיל 11 עלה ארצה עם אמו. הוא גדל ברמת גן והחל לצייר ברחוב כשהיה בן 16. חוויית ההגירה כוננה את שפתו האמנותית, "בהתחלה דימויים נולדו מסקרנות ונאיביות ולימוד עצמי, ועם הזמן הבנתי שהשאלות שמעסיקות אותי הן של זהות ומקום, שפות שונות וההבנה שאני לא באמת שייך למקום, אלא שייך לעצמי יותר מכל מקום פיזי".

מלמעלה בכיוון השעון: "Rat Race" על קירות תעלת נחל איילון, 2015. "working class hero" ברח' העמל בת"א. "Definition of spoken word" מהתערוכה החדשה צילום: איגור קלון

בעשור האחרון נכנס רבליס בשעטה לעולם האמנות. עבודותיו מככבות באוספים פרטיים ובמוזיאונים, והוא הציג בגלריות נחשבות ברחבי העולם, מגלריה "Garis & Hahn" בניו יורק, דרך "Urban Spree" בברלין ועד הגלריה החינוכית בקייב. לאחרונה אף הוציא ספר המסכם עבודה אינטנסיבית ומקיפה של השנים האחרונות.

למה בחרת להיחשף עכשיו?

"KLONE נוצר כדי לאפשר לי זהות אנונימית. בכל השנים שהוא פעל איגור היה אלמוני. בתערוכה הנוכחית הרגשתי שינוי בגוף העבודות. היא יותר אינטימית, ויכול להיות שהיא יותר איגור ופחות KLONE. חוץ מזה, החשיפה היא קצת כמו להיוולד מחדש, וזה מגניב כי מתי בעולם אתה יכול להיוולד מחדש בגיל 35?".

KLONE יוצא מהקיר

העבודה שהכי מזוהה עם KLONE היא כנראה "Rat Race" מ־2015 — שורה של חולדות ענק שחורות רצות שריסס על קירות תעלת נחל איילון. "העבודה הזאת מייצגת את מירוץ העכברים של לרוץ ולהתפרנס", מסביר רבליס, "היא חיה כל הזמן ואפשר לחוות אותה בכל מיני דרכים. מרחוק, מהפקק וכאנימציה כשרואים אותה מרכבת נוסעת.

"נחל איילון הוא אחד המקומות שבהם אני יכול להרגיש בעיר לבד לגמרי. זו קונסטרוקציה שלא נועדה שאנשים ילכו בה, יש שם חללים יפים שנראים מוזיאליים, עטלפים ודורבנים. בתור יצור עירוני, כשאני שם, אני יכול לברוח מהעיר ולהישאר בתוכה. מעבר לכך, זה מקום עם קיר אינסופי שנותן לי אפשרות לעשות עבודות מונומנטליות ללא אישורים וללא ביקורת".

לא פחדת להיתפס?

"איילון מרגיש אזור אפור. אין גדר שמונעת כניסה כך שאני לא באמת חוצה גבולות. ואני גם לא הורס דברים. אולי בגלל זה מעולם לא קיבלתי קנס".

ועכשיו עם החשיפה, אתה לא חושש שהרשויות יגיעו אליך?

"אנחנו חיים במדינה שמערכת השיטור והריגול בה מאוד משוכללת. העירייה כבר הזמינה ממני ציור קיר, הצגתי בהלנה רובינשטיין (מוזיאון תל אביב - ע"ב). היו להם כבר אז כל הפרטים שלי, כך שאם היו רוצים להתלונן עליי, כבר היו עושים את זה. אני לא עושה משהו לא חוקי, ועבודות החוץ שלי - אני לא חותם עליהן. אני לא מזיק".

אתה עדיין מצייר ברחוב?

"כמעט שלא. אני מצטמצם למעט פעולות בכוונה שיהיו מדויקות יותר. לכל קיר שאני מצייר עליו בעיר קודמת מחשבה ארוכה".

רבליס על רקע עבודתו בתערוכה "מכתבים מעתיד ידוע אל עבר לא נודע" בגלריה חזי כהן בתל אביב. "העבר הוא זיכרונות שנשתלו לי בראש" צילום: אביגיל עוזי

"עליונות על העננים"

בתערוכה “מכתבים מעתיד ידוע אל עבר לא נודע”, שנסגרת בשבת הקרובה, חיות הכלאיים מפנות את מקומן לגוף עבודות משוכלל. העולם הדיסטופי האופייני לרבליס נשמר, אך נותרים ממנו מקטעים בלבד. "כמו להסתכל על מישהו דרך חלון, או לשמוע שמועה", הוא מסביר. בתערוכה 20 עבודות חדשות מהשנה החולפת שעברו הפשטה גרפית ורעיונית, בטכניקת ספריי על בד, ציורי מקטעי גוף של אדם ללא מגדר מובחן, חללים מופשטים וחיה, מרגישים קרובים וגופניים; גב רחב, צוואר, עצמות בריח. סוס פרא וכלב ציד. "הסוס וכלב הציד שמופיעים בתערוכה אלו חיות שמייצגות פאר, סטטוס וחופש", מסביר רבליס, "אך אלו חיות פרא שבויתו. אנשים קונים סוסים ומשלמים הרבה כסף כדי לרכוב עליהם ולהרגיש חופש".

לצד ציורי מקטעי הגוף ולעתים בתוכם מופיעים חללים מופשטים שבתוכם אובייקטים, ציורים הנראים כחידות אינטלקטואליות. "בתערוכה הקודמת בגלריה ציירתי דמויות אלמוניות. שאלתי את עצמי מה הסיבה שהמצאתי דמות, ואם אני צריך להתחיל לצייר מישהו קיים". מסביר רבליס, "התחלתי לצייר את החללים מתוך תהליך איבוד הדמויות. כשעשיתי אותם, חלק הרגישו לי כמו להיות בחלל מקודש או חלל של גלריה לבד. אתה נמצא שם כישות. לאו דווקא פיזית אלא נפשית".

במיומנות התזה וירטואוזית ומפליאה בפחית הספריי השחור שיכולה להיות רק למי שעסק בפרקטיקת אמנות רחוב וגרפיטי, מביא רבליס שרידי עבר מפואר כשברי כד יווני עתיק ומציב אותם בגלריה. שרידים מאימפריית רחוב רחוקה. על בד בעל טקסטורה טבעית שהצבע נטמע בו כאילו היה קיר חשוף.

תוחם את חלל הגלריה ציור גדול של עננים שחורים הנפרס לקיר. "יצרתי עננים שלא זזים, והצופה הוא זה שיוצר את התנועה ומקיף אותם, סוג של כיבוש ותחושת עליונות על העננים", מסביר רבליס.

"אני מרגיש שהעתיד הוא הדבר הידוע: סדרת פעולות שהולכות לקרות שיובילו לאיזשהו סוף. והעבר, ככל שאני מתבגר יש לי תחושה שדברים שקרו לפני 10 או 20 שנה הם זיכרונות שנשתלו לי בראש", אומר רבליס על הבחירה בשם התערוכה. "כאנושות אנחנו נבנים על מה שהיה בעבר. גם באמנות הכל יושב על תולדות האמנות, אבל כבני אדם אנחנו תמיד מנסים להמציא את עצמנו מחדש".

לא חושף את כל המסכות

הפריצה של KLONE לשדה האמנות העכשווית קרתה עם כניסתו למוזיאון תל אביב ב־2012, בתערוכה "Inside Out" באוצרות טל לניר, שבה השתתפו גם Know hope, Zero cent ו־Foma. זו היתה תערוכה מכוננת שלראשונה נתנה הכרה ממסדית לאמני רחוב שנחשבו עד אז כאנטיתזה לממסד ואשר לא צמחו מאקדמיות לאמנות.

אמנות רחוב, כחלק מהאופי הפיראטי שלה, שומרת את אמניה בסוד ומציגה אותם בכינויים בלבד. ציור הרחוב אינו שייך למחבר, אלא לעיר הגדולה, לבניינים, לדרכים ולאנשים. אבל חשיפת השם היא כנראה התפתחות טבעית במעבר לשדה האמנות העכשווי, המחייב נוכחות מלאה של אמן, שיוך יצירתו לפנים, שם וביוגרפיה. רבליס מאלף את הספריי ואת חיות המיתולוגיה הדיסטופית שלו אל קירות הגלריה במודעות וחוכמה.

אתה חושש ממה שתעשה לך החשיפה?

"אני לא חושב שזה ישנה משהו. כבר שנים שמכירים אותי בסצנת האמנות. הרעיון בחשיפה הוא להיות נוכח, שיש מישהו שלוקח את עצמו ברצינות מאחורי העבודה. אין לי סיבה להתחבא. האנונימיות אפשרה לי לעשות דברים בקצב שלי, מבלי שמישהו ישים אותי תחת זכוכית מגדלת. יכולתי לעשות מה שאני רוצה ואף אחד לא בא אליי עם שאלות של מה או למה עשית. מי אמר ש־KLONE הוא בכלל האלטר אגו היחיד שלי? משום שהוא כל כך השתלט על החיים, מצאתי את עצמי עושה עבודות תחת שמות אחרים, אלא שאותם אני לא אגיד לאף אחד. אפשר להוציא את הילד מהרחוב אבל אי אפשר להוציא את הרחוב מהילד".