הערב יתפזר הערפל סביב טקס האוסקר הכאוטי בתולדותיו

טקס האוסקר שיתקיים הלילה (3:00, yes 1) הוא הכאוטי ביותר שידעה האקדמיה בכל תולדותיה. אם בשנים קודמות לא היו נכונות לנו כמעט הפתעות וידענו לצפות מה עתיד לקרות בו, האוסקר של 2019 הוא בגדר תעלומה: לטקס אין מנחה, לא ממש ברור מי יופיע בו ועל מועמדים מובהקים לזכייה אין מה לדבר.

אז מה קרה שם בעצם? לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הקולנוע, הגוף שמחלק את האוסקרים, יש נשיא חדש, הצלם ג'ון ביילי. עם כניסתו לתפקיד הוא יזם המון שינויים, אבל בפועל לא הצליח לעשות כלום בגוף השמרני, שפשוט רוצה להשאיר את הטקס על כנו. הוא רצה להשיק קטגוריה לסרט הפופולרי, אבל קולנועני הוליווד זעקו. הוא רצה לשבץ בטקס רק שני שירים כדי לקצר את השידור החי, אבל קמה מחאה. הוא רצה להעביר ארבע קטגוריות, בהן צילום ועריכה, שיוענקו בזמן הפרסומות, אולם בכירי הוליווד חתמו על עצומה ואיימו בחרם. והכי דרמטי: המפיקים רצו את הקומיקאי קווין הארט כמנחה, אך גם זה נגמר בפיאסקו. יממה אחרי הבשורה עיתונאי בריטי הזכיר לעולם שלהארט היו כמה בדיחות הומופוביות, האקדמיה דרשה מהארט להתנצל, והוא סירב והעדיף לפרוש מהנחיית הטקס. גם ניסיונות התיווך של אלן דג'נרס, מנחת אוסקרים שאירחה את הארט בתוכניתה כדי להכריז לעולם שהוא לא הומופוב, עלו בתוהו. בשלב הזה אף אחד אחר כבר לא רצה לקבל את המשרה. מה אנחנו כן יודעים? מלבד העובדה שלהקת קווין ואדם למברט יופיעו - כלום.

באשר לפרסים, לרוב העיתונאים המסקרים מספקים תחזית לא רעה על סמך הפרסים המקדימים של איגודי היוצרים. אלא שהשנה קרה מה שלא קרה מעולם: שום סרט לא זכה ביותר מפרס מקדים אחד.

שני הדברים האלה - היעדרם של מנחה וסרט מוביל מובהק מהטקס - הם סימפטומים לאותה התופעה: חוסר היכולת של קהילת הקולנוע האמריקאית להתלכד סביב קונצנזוס. ואולי זו תמונת מראה לאמריקה כולה ובוודאי לחברי קהילת הקולנוע, שלא מרגישים שיש מנהיגות לאומה ולא מוכנים לקבל מנהיגות גם בתוך הקהילה.

ל"כוכב נולד" יישאר השיר

האקדמיה השתנתה מאוד. בשנתיים האחרונות כמעט 2,000 חברים צורפו אליה ומספר המצביעים עלה מ־6,000 לכ־8,000. נשיאת האקדמיה הקודמת שריל בון־אייזקס הכניסה יותר ויותר נשים ויותר אנשי קולנוע בינלאומיים כדי להקטין את שיעור הגברים הלבנים המבוגרים שיצביעו לסרטים ויוצרים בדמותם. האם המהלך הצליח? קטגוריית השחקנית תכריע: חברי האקדמיה הממוסדים להוטים לתת את האוסקר לגלן קלוז על תפקידה ב"האשה", בעיקר כי קלוז בת יותר מ־70, ומעולם לא זכתה, וזה לא משנה ש"האשה" לא מספיק טוב להעיד על הישגיה. אם היא תגבר על אוליביה קולמן, המגלמת את המלכה אן ב"המועדפת" - בחירתם של הבריטים - נדע שהאוסקרים עדיין נשלטים בידי הגווארדיה האמריקאית הוותיקה.

מירוץ צמוד דומה מתחולל גם בקטגוריית הסרט התיעודי: האמריקאים יבחרו ב"RBG" כדי להצדיע לשופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינסבורג כקריאת מרד נגד השלטון; "סולו חופשי", שמועמד מולו, הוא סרט וירטואוזי עוצר נשימה, אבל חף מכל אמירה פוליטית או אקטואלית.

"רומא". שמר על מעמדו המוביל בכל עונת הפרסים צילום: © Netflix

"הספר הירוק". התחזק במהלך עונת הפרסים ועשוי להפתיע צילום: CNS photo/Universal Pictures

"רפסודיה בוהמית". מאלק הוא הפייבוריט לפרס השחקן הטוב צילום: (youtube (20th Century Fox

אז מי יזכה הלילה בפרס הסרט הטוב ביותר? בתחילת הסתיו נדמה היה שהיריבות היא בין "כוכב נולד" ו"רומא". אבל מעמדו של "כוכב נולד" הלך ודעך והוא ככל הנראה ייאלץ להסתפק בפרס השיר. "רומא" נותר יציב, אבל מולו עלה והתחזק "הספר הירוק" - שוב קרב בין־דורי. "הספר הירוק" הוא קצת ה"שקספיר מאוהב" של השנה - חביב, משעשע, קל משקל, שהמצביעים המבוגרים מתמוגגים ממנו. "רומא" הוא סרט לקהל סינפילי יותר, אנין, בינלאומי, קוסמופוליטי. הוליווד הממוסדת לא אוהבת את נטפליקס, מפיצת "רומא", אבל חברי האקדמיה הצעירים אסירי תודה לה. האוסקרים השנה, אם כך, הם גם קצת משאל עם בעד או נגד נטפליקס.

לגזור קופון פטריוטי

ומה איתנו? הבמאי הישראלי גיא נתיב מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר על סרטו האמריקאי "Skin". נתיב הוא מומחה לסרטים קצרים, ולצד עמיתיו ארז תדמור ושרון מימון ביים כמות נכבדת של סרטים כאלה שזכו בפרסים בכל העולם. זו שפה קולנועית שהוא בקי בה, והמועמדות לאוסקר היא הכרה מוצדקת בכך. אבל אל תמהרו להניף את הפסלון. ובכן, "Skin" אינו סרט ישראלי - אין בו כסף ישראלי, הוא צולם בארה"ב ודובר אנגלית. ובכל זאת, מי שירצה לגזור על זכייה אפשרית שלו קופון פטריוטי ולהכריז עליה כ"הישג של הקולנוע הישראלי" ו"הגביע הוא שלנו", יוכל באופן דחוק לעשות זאת: לא מעט מעבודת הפוסט־פרודקשן על הסרט (עריכה, סאונד וכו’) נעשתה בישראל עם אנשי צוות משלנו. אז כן, אולי הלילה הפסלון יהיה שלנו.