אמריקה לא נרגעת מלהקת הבנים הקוריאנית BTS

מאז טקס הגראמי האחרון, שהתקיים ביום א' שעבר, אמריקה מתקשה להתאושש. לא מהזוכים בפרסים החשובים, אלא משביעיית בחורים קוריאניים גבעוליים ויפהפיים שגנבו את ההצגה - להקת הקיי־פופ BTS עשתה היסטוריה, כשנהפכה ללהקה הקוריאנית הראשונה המועמדת לפרס הגראמי (בקטגוריית עיצוב האלבום) וגם ללהקה הקוריאנית הראשונה שהגישה פרס בטקס. ומאז היבשת גועשת - מעריצות ניסו לפרוץ לבית המלון שלהם בלוס אנג'לס; GIF של הבנים רוקדים בטקס לצלילי להיט הקאנטרי האלמותי של דולי פרטון "גולין" נהיה ויראלי עד כדי כך שפרטון בכבודה ובעצמה צייצה שהיא שוקלת לעבוד איתם; פאנקו פופ הכריזה שתשיק בובות בדמותם; ואפילו הבמאי באז לורמן ("מולאן רוז'", "גטסבי הגדול") רמז שהוא זומם על פרויקט איתם.

BTS בטקס הגראמי, בשבוע שעבר. הלהקה הקוריאנית הראשונה שנטלה חלק בטקס צילום: אי.אף.פי

הכיבוש הקוריאני של אמריקה לא החל השבוע, אבל טקס הגראמי בהחלט מסמן שיא בהיסטריה. BTS (Beyond the Scenes באנגלית ו־Bulletproof boy scouts בקוריאנית) הוקמו בסיאול, בירת קוריאה הדרומית, ב־2013. ז'אנר הקיי־פופ (פופ קוריאני) שבו הם פועלים, נולד בשנות התשעים, ונהפך מאז לתופעה תרבותית עולמית שמגלגלת 5 מיליארד דולר בשנה. אבל גם כוכבי הז'אנר הכי גדולים באסיה, כמו להקת הבנות Girls’ Generation ולהקת הבנים ביג באנג, לא הצליחו ממש לפרוץ לשוק המערבי. בהנחה שלא סופרים את "גנגאם סטייל" של Psy - אנומליה ביזארית בפני עצמה - ההישגים של BTS הם חסרי תקדים לפופ הקוריאני.

כיום הגילאים של חברי הלהקה נעים בין 21 ל־26. הם הוציאו שלושה אלבומים קוריאנים, שלושה אלבומים יפנים ושלושה אלבומי אוסף, והופיעו כבר כמה פעמים ברחבי אירופה וארצות הברית.

הפריצה הגדולה שלהם במערב הגיעה בסוף 2017, כשהבנים התארחו אצל אלן דג'נרס ונראו כמו הומאז' מלוכסן לדוראן דוראן באייטיז. RM, מנהיג הלהקה והדובר שלה, הוא החבר היחיד בלהקה שמדבר אנגלית. הוא נולד לפני 24 שנה בשם קים נאם־ג'ון, ולפני שהצטרף ללהקת הבנים היה ראפר. RM סיפר לדג'נרס שהוא למד אנגלית מצפייה ב־DVD של "חברים". בספטמבר 2018 הם היו אצל ג'ימי פאלון ובתכנית הבוקר "גוד מורנינג אמריקה" ומיד אחר כך התראיינו אצל גראהם נורטון בלונדון והסבירו שהמסר שלהם הוא לאהוב את עצמך. במשך חצי מהזמן של כל ראיון שלהם בטוק־שואו בינלאומי הם מציגים את עצמם — כל אחד בתורו. כל אחד משבעת חברי הלהקה יותר חמוד מהשני, ולכל אחד מהם יש קאץ'־פרייז שהוא חוזר עליו בכל פעם.

על שער ה"טיים". עקפו את מאסק וטרודו

סיבוב היח"צ עבד היטב, ובמאי האחרון כבש אלבומם האחרון, "Love Yourself: Tear", את המקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי — אלבום הקיי־פופ הראשון שזכה להישג הזה. מבחינה מוזיקלית BTS משלבים פופ עכשווי עם EDM (דאנס עכשווי) והיפ הופ — לא שום דבר מרעיש. מבחינה תוכנית הם די חריגים בנוף הקיי־פופ שכן הם עוסקים גם בנושאים פחות מתקתקים, כמו דכאון וחרדה (חבר הלהקה Suga דיבר על כך שהוא סובל מדיכאון ופוביה חברתית). אך הגדולה האמיתית שלהם היא בתחום הסטייל והאסתטיקה. הקליפים שלהם הם כל כך צבעוניים שהם גורמים לסטטיק ובן־אל להראות כמו צ'רלי צ'פלין. קחו לדוגמה את הקליפ לשירם "Idol", שהגיע למקום ה־11 באמריקה בקיץ האחרון (קיימת גם גירסה המארחת את ניקי מינאז') וצבר מעל ל־362 מיליון צפיות ביוטיוב: הסכנה לחטוף התקף אפילפסיה לא היתה כל כך גדולה מאז העונה הראשונה של "פוקימון".

BTS היא לא להקת הבנים הראשונה שהגיעה מעבר לים וכבשה את אמריקה, אבל היא הלהקה הקוריאנית הראשונה שמילאה אצטדיונים באמריקה. כל הכרטיסים להופעה שלהם באצטדיון הבייסבול סיטי פילד בקווינז באוקטובר האחרון אזלו בתוך עשר דקות. בשנה שעברה הם גם הפכו ללהקה הקוריאנית הראשונה שהופיעה ב־American Music Awards, ועתה, כאמור, הם הגיעו לגראמיז. את כל זה הם עשו מבלי להתחנף למערביים (יותר מדי): הטקסטים שלהם ברובם בקוריאנית.

BTS לא כובשים רק מצעדי פזמונים, אצטדיונים, טקסי פרסים ותכניות אירוח, אלא גם יעדים רציניים מכך. באוקטובר שנה שעברה הם התנוססו על שער המגזין "טיים", הגיעו למקום הראשון בסקר שהמגזין ערך בין קוראיו לגבי הדמויות המשפיעות של השנה (ועקפו בסיבוב את הנסיך מוחמד בן סלמאן, אלון מאסק, ג'סטין טרודו ומייגן מרקל), והוזמנו לדבר באו"ם, שם אמר RM: "לא משנה מי אתה, מאיפה אתה, מה צבע עורך או הזהות המגדרית שלך - דבר את עצמך". המוטו של הלהקה - "לדבר את עצמך" - לא ממש מפוענח עד הסוף. זה איזשהו שילוב של לאהוב את עצמך, לעמוד על שלך, להשמיע את קולך ועוד כמה דברים. זה, כנראה, היופי שלו.