אנרגיה חלופית: המלצות לסופ"ש

תערוכה

"הי, זאת אני מבפנים!" היא המחשבה שעלתה במוחי אל מול עבודתה של אלנה צ'רשי שטיין — פסל ראש אשה, שפניו חתוכים ממנו ובתוכו מתגלה עוגת גבינה ותותים. אם יחתכו את פניי יגלו עוגת גבינה ותותים? לכו תתווכחו עם אסוציאציות. העבודה מוצבת במרכז התערוכה "אשה בחלל עבודה", שאצרה גיל כהן, בבית הספר מוסררה בירושלים, שבבסיסה נמצא מקבץ שיריה של תהילה חכימי. עם מה שהיא מתארת בשיריה לא קשה להזדהות: מצבים שבהם אנחנו נדחסות להגדרות חברתיות, פיזיות או מנטליות, שלא תמיד אנחנו חיות איתן בשלום. האמניות המציגות בתערוכה מגיבות כל אחת בדרכה למסרים העולים משיריה, בהן הילה ווגמן וגם אחותה התאומה אפרת חכימי שיוצרת בסגנון אמן הפופ־ארט האהוב עליי טום וסלמן.

רעות ברנע

מתוך עבודת הווידיאו של הילה ווגמן בתערוכה "אשה בחלל עבודה". נשים שנדחסות להגדרות צילום: הילה ווגמן

להאזין לקול הנאלם של באפי

בכל דור ישנה הקוטלת: נערה אחת שנבחרה להילחם בשדים, בערפדים ובכוחות האופל. אם המילים האלה מרגשות גם אתכם (השורה הראשונה בסדרה), תשמחו לדעת ש"באפי קוטלת הערפדים", סדרת הקאלט מהניינטיז שבה שרה מישל גלר מכסחת מפלצות ומונעת אפוקליפסות, יוצאת בגרסה מחודשת בקרוב. בפודקאסט "באפרינג דה ומפייר סלייר" — שנבחר לאחד הפודקאסטים הטובים ב"אסקווייר", BBC ו"טיים" — ג'ני אוון יאנגס וקריסטין רוסו מנתחות בהתלהבות פרק אחר פרק, מראיינות את השחקנים ובעיקר קורעות מצחוק. פרק מומלץ במיוחד עוסק ב"Hush", הפרק זוכה הפרסים שבו כל הדמויות מאבדות את קולן.

ניצן פינקו

"באפי קוטלת הערפדים". בקרוב הרימייק צילום: איי אף פי

להיתקע ביקום המקביל של ברלין

בסוף המלחמה הקרה נפתח במרתפי ברלין שער ליקום מקביל שהוא כמעט זהה לזה שלנו. פקיד עדין ורכרוכי מהעולם שלנו פוגש את הכפיל שלו מהיקום המקביל, רוצח שכיר קשוח וקר דם. הסדרה המבריקה, המקורית והמאוד מבלבלת הזאת, "מקביל" (Counterpart), שאני כנראה בין המעטים שצפו בה, תבוא אל סיומה ביום שני הקרוב (yesEdge) בהחלטה של הרשת לאחר העונה השנייה, שתוקעת את הכפילים (ג'יי.קיי סימונס, זוכה האוסקר על "וויפלאש", בתפקיד כפול וירטואוזי) זה בעולמו של זה מבלי יכולת לחזור. אנחנו נותרנו עם 20 פרקים מבריקים, שזמינים עכשיו בבינג’, ויישארו סוד של יודעי דבר.

יאיר רוה

ג'יי.קיי סימונס בסדרה "מקביל". 20 פרקים מבריקים ומבלבלים צילום: באדיבות YES

להתרגש מגרסת לייב לסרטוני יוטיוב

סרטוני הדרכה ברשת כמו צרפתי שמלמד לשטוף רצפה, זוג שמלמד לרקוד והמדריך לנשיקה הראשונה הם ההשראה להצגה "איך לקום מכיסא" של קבוצת החיפאית מתיאטרון חיפה (18.2 בתיאטרון ירושלים ו־22.2 בתיאטרון חיפה). רצף קטעים ומערכונים, חלקם מעולים, חלקם פחות, שמביאים לתיאטרון לראשונה את הפילוסופיה של העולם שכל אחד יכול למצוא ביוטיוב. אם תפקידו של התיאטרון הוא גם להגיב לתופעות חברתיות החיפאית עושה זאת בגדול. לצד הפרודיה על החיים ברשת, ההתמכרות לעולם הווירטואלי והמרדף אחרי לייקים, נחשפים רגעים אנושיים המחדדים את בדידותם של האנשים, גם אלה שלא מצליחים לקום מהכיסא. הנוער צחק כמו שלא ראיתי הרבה זמן, המבוגרים ניסו לעכל.

מאיה נחום שחל

"איך לקום מכיסא" של קבוצת החיפאית. הפילוסופיה של הרשת צילום: רדי רובינשטיין

להתאהב באיימי ווינהאוס הגברי

קול שחור בגוף לבן, צלילי סול ו־RNB מהסיקסטיז שלוטשו לימינו ומוות בגיל צעיר מדי בעקבות התמכרות לאלכוהול. לא, לא מדובר באיימי וויינהאוס. אבל ריצ'רד סוויפט, שמת ביולי האחרון בגיל 41, בהחלט מהדהד את אותה אגדה, ואלבומו האחרון "Hex", שיצא חודשיים לאחר מותו, הוא הזדמנות מצוינת לעשות תיקון מאוחר ולהתוודע לכישרון האדיר הזה — שכתב, הלחין, הפיק וניגן על מיליון כלים (והתפרסם בעיקר מהפקותיו לאחרים, מהבלאק קיז ועד השינז). "אני זקוק למקלט / זקוק לחבר / מישהו שיחזיק אותי / ייתן לי יד" הוא שר בשיר המוביל באלבום "בלוז אצבעות שבורות", וגורם לכל הגוף להתנועע בקצב בזמן שהלב מתכווץ בתוגה.

דודו מצויינים

"Hex" של ריצ'רד סוויפט. הגוף רוקד והלב מתכווץ