אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי
התערוכה "מרקמי חיים" של עבודותיו של גדעון גכטמן, להילחם על ישראל בקצב של צ’רצ’יל, להכיר את האיש שהבעיר את העולם - רוג’ר סטון ועוד
לא לפחד להתעמת עם המוות
גדעון גכטמן מת לפני עשור, אבל היה בטוח שזה יקרה הרבה קודם. בתערוכה "מרקמי חיים" המוצגת בגלריה שלוש בתל אביב ניסתה האוצרת נירה יצחקי, שליוותה אותו בדרכו, לשרטט דיוקן של האמן שהשפיע כל כך על האמנות הישראלית. אף שמודעות האבל שיצר עם שמו שלו אינן שם, יצחקי מקצינה את העיסוק שלו בחולי ובמוות — מכיסא הגלגלים העשוי שיש שמהדהד מצבה ונצבע בזרמי צבע אדומים, דרך האובייקטים המתייחסים לבנו יותם, שהלך לעולמו עשור לפני מותו, ועד העבודה שמפגישה ניצולות שואה שהמספרים שעל ידיהן עוקבים. זו תערוכה לא קלה לעיכול, שמעמתת את הצופה עם הדברים המפחידים בעולם, אבל היא דוגמה לכמה אמנות יכולה לרפא נפש וגוף כשהיא לא מפחדת להיכנס לשם.
רעות ברנע
מוזיקה
להילחם על ישראל בקצב של צ’רצ’יל
בפעם הראשונה שנתקלתי ב”לעולם לא ניכנע” של WC, לא הבנתי מה אני שומעת. רגע, זה באמת קרה? הם באמת לקחו נאום מיתולוגי של צ’רצ’יל על המלחמה בנאצים והפכו אותו לכתב הגנה על הבועה התל־אביבית? באמת שמעתי את השורות “אנחנו נילחם על החופים ובנקודות הנחיתה, נילחם על מסלולי אופניים ולאורך השדרה, בהקרנות הבכורה ובמסיבות ההשקה”? זה אירוני או רציני? ומה זה הביט המשוגע ברקע? כן, זה באמת קרה. וקורה מחדש בכל האזנה. WC הם אריה ואבשלום הספרי, שהוציאו עד עכשיו רק שירים ספורים, ולפני שבוע הצטרף אליהם “גלים גבוהים”, טרגדיית פליטים עמוסת ציטוטים, שבהחלט עשויה להביא אתכם לבכי. WC פוליטיים, ואלקטרוניים, ואינטליגנטיים, ועתירי נשמה. וגורמים לך לרגע להאמין שאולי באמת לעולם לא ניכנע, אפילו בלי אירוניה.
אדוה קיזלשטיין
דוקו
להכיר את האיש שהבעיר את העולם
ביום שישי שעבר נעצר רוג’ר סטון בידי סוכני FBI בפלורידה, והוגשו נגדו שבעה כתבי אישום, בין השאר על הטרדת עדים, שיבוש חקירה ומסירת עדות שקר לקונגרס. מיהו רוג’ר סטון? הסרט התיעודי המעולה “Get Me Roger Stone”, שזמין בנטפליקס, מספק תשובה מקיפה ומאוד אקטואלית לצפייה — בין היתר כדי להבין את המניפולציות שאנשים כמוהו יעשו גם בבחירות בישראל. סטון רצה להיות גיבור אבל בחר להיות נבל. הוא האיש ששנים מושך בחוטים של דונלד טראמפ, ששכנע אותו לרוץ לנשיאות, ששידך בינו ובין וויקיליקס ויישם שלל טריקים מלוכלכים שלמד בימיו עם ניקסון. אם טראמפ לא היה זוכה בנשיאות, הסרט היה נראה כמו קומדיה. משזכה, זה כבר סרט אימה, על איש שמוכן להבעיר את העולם כדי לשלוט בו.
יאיר רוה
הופעה
להאזין בלייב לשני לבבות שחוגגים שנה
"אל תסתכלי, בחזה שלי פועמים שני לבבות, וכל נגיעה תאונת רכבות" שרה עינב ג'קסון כהן בשיר הנושא מתוך אלבומה "שני לבבות", שחוגג שנה. ג'קסון כהן, שהשם שלה הוא מעין תו איכות בעולם האינדי המקומי, לוקחת את הלבבות האלה, מניחה אותם על מגש ונותנת לנו להקשיב להם, להתבונן בכל פעימה. היא לא מפחדת לעשות את זה באולפן וגם לא על הבמה: ההופעות שלה מגיעות בקלות לשיאים של יופי מרגיע ושלם שכיף להתמסר אליו, שמתאפשר בזכות עיבודים מוקפדים, שלא גולשים לסנטימנטליות. בשבת הקרובה בלבונטין 7 היא תלווה את עצמה בפסנתר ותארח את TOTEMO (רותם אור) ואיה זהבי פייגלין.
ניצן פינקו
תערוכה
לחגוג יומולדת לסגנון הבאוהאוס
לפחות חברה אחת שלי עברה לתל אביב בגלל הבאוהאוס, סגנון האדריכלות המבוסס על צורות גיאומטריות א־סימטריות, שנולד בבית הספר של ואלטר גרופיוס בגרמניה בדיוק לפני 100 שנה. גם העיר הלבנה חוגגת, ומחר תיפתח במרכז הבאוהאוס ברחוב דיזנגוף תערוכה שתוקדש לשני האדריכלים יוסף רינגס ואריך מנדלסון. עבודותיהם התאפיינו בתפיסות שונות בתכלית של צורה ותוכן — רינגס הסוציאליסט הקדיש את עבודתו למעמד הפועלים ותכנן שכונות מגורים כמו אגריבנק בחולון, ואילו מנדלסון הבורגני, שזכה ליותר תהילה, תכנן פרויקטים פרטיים, בין היתר לנשיא המדינה חיים וייצמן. התערוכה תהיה הזדמנות טובה לחלוק כבוד למי שאחראים לחלקים היפים יותר בנוף העירוני שלנו.
רוני דורי