שמלת הכלה של חנהל'ה

הדרך לפגישה עם חנה מרילוס היא ההפך הגמור מהזוהר המעוצב והמוקפד שתכף יתגלה בסטודיו שלה. בתוך הסמטאות הפקוקות, המוזנחות והרועשות של בני ברק חבויה לה פינה צחה ובהירה, סטודיו במרתף שבו מסתתרות עשרות שמלות מרהיבות בעיצובה של מרילוס (30), בת החברה החרדית שנהפכה לאחת ממעצבות שמלות הכלה המבטיחות בישראל, כזאת שמעצבת לנשים דתיות וחילוניות בארץ ובחו"ל, ואוטוטו תימכר אפילו בבלומינגדייל'ס בניו יורק.

השמלות שלה הן תפירה עילית במלוא מובן המילה — רקמות חרוזים עשירות שעשויות בעבודת יד שהיא מזמינה במיוחד מהודו, פרחים עדינים ותיפורי טלאים קטנטנים שהופכים כל אחד מהפריטים בעיצובה ליצירת אמנות מרשימה במיוחד. "יש כאן גם שמלות שהעבודה עליהן ארכה כמעט 100 שעות, שבמהלכן בד שנקנה באיטליה או בניו יורק, עבר תפירה בישראל ונשלח להתקשט ברקמות בהודו, ואז חזר לפה או לניו יורק. השמלות ממש מטיילות בעולם", היא אומרת כשאני מרימה שמלת חרוזים כסופה וכבדה שנלבשה בידי הכוכבת הטייוואנית לין צ'י־לינג.  

מרילוס בסטודיו שלה השבוע צילום: אביגיל עוזי

הגזרות שלה נעות בין הסגור והשמרני ביותר ועד למפתחים חושפי כתפיים ושקיפויות בדרגות שונות שמתאימים לקהל החרדי והחילוני כאחד, איפוק שהופך בידיה החכמות לשיק בוהמייני מגניב, ולא חסידי וכבד. "החילוניות שמגיעות לכאן דווקא מבקשות את הגזרות הסגורות יותר", היא צוחקת, "הן אומרות שאם היו מחפשות את המחשופים העמוקים והגזרות המאוד צמודות, היו הולכות למקום אחר, ככה שהיו לי שמלות שנלבשו על ידי בנות של רבנים ובחורות חילוניות לחלוטין".

עיצוב שמלות היה תחביב הנעורים של מרילוס. "בילדותי עלינו מבלגיה והבית שגדלתי בו היה יחסית פתוח ומקבל. קנו לי ברביות שהשמלות שלהן כלל לא צנועות ועל השולחן בבית היו מגזיני אופנה כמו ‘ווג’. אמא שלי חינכה אותנו לפתיחות", היא מסבירה. "בשיעורים בבית הספר נהגתי לצייר ולשרבט, ויום אחד המורה תפסה אותי ופשוט הזדעזעה איך שאני מציירת נשים עם קווי המתאר של הגוף והבליטות בחזה. הם זימנו את אמא שלי לשיחה, והיא ענתה להם שזה דווקא מעולה שאני יודעת איך נראה גוף של אשה".

בציורים שלה היה מוטיב מרכזי וברור: שמלות מפוארות. לכן בגיל 15 כבר הלכה לשיעורי תפירה. "אני שונאת לתפור, הראש שלי בעיצוב, אבל הסתובבתי בתל אביב וכל הזמן בחנתי בדים ולאט לאט התחלתי לתפור קצת לחברים ומשפחה". לקראת גיל 17 כבר התחילה לקבל הזמנות מנשים זרות, אבל עדיין לא הבינה שזה מקצוע. "הרבה זמן חשבתי שזה לא הגיוני שאהיה מעצבת, שזה תחביב, לא מקצוע של גדולים".

בגיל 24 היא הכירה את יוסי פליישמן, לימים בעלה והמנוע מאחורי ההצלחה, שדחף את מרילוס לקחת קורס תדמיתנות בשנקר ולהפוך את תחביב הנעורים לעסק. פליישמן התגייס לנהל את העסק המשפחתי, ודי מהר בעזרתו האדיבה של אינסטגרם פשטה השמועה על המעצבת המוצלחת מעבר לים, ולקוחות אמריקאיות, קוריאניות ואירופיות החלו לפנות אליה בבקשה לשמלות בעיצובה. כמעט 70 אלף איש עוקבים אחריה באינסטגרם (@ChanaMarelus), ותמונות של שמלותיה זוכות לשיתוף בעמודים עם מיליוני עוקבים.

שמלות בעיצובה של חנה מריליוס. "זמן רב חשבתי שעיצוב זה לא מקצוע" צילום: Alexander Lipkin, Almog Gabay

הביקוש הגדל גרם למרילוס להבין שהעבודה בשלט רחוק לא תצלח, אז היא מצאה שני משווקים במנהטן שדרכם יכולות להתבצע מדידות עבור לקוחות אמריקאיות. "הכלות האירופיות מגיעות הרבה פעמים למדידות בישראל, זה קרוב להן ויש טיסות במחירים נוחים, אז זה לא בעיה. ואפילו היתה לי לקוחה מכווית, שהגיעה דרך אינסטגרם. מכיוון שהיא לא יכלה לבוא לארץ, קבענו להיפגש ביוון, הבאתי איתי את השמלות שהן רצו למדוד, לקחתי מידות ואת המשלוח עשיתי דרך החנות במנהטן".

למרות ההצלחה ברחבי העולם, בארץ היא עדיין די אנונימית. לפני שנתיים היא השתתפה בשבוע האופנה של תל אביב, מה שהקנה לה חשיפה מסוימת, ועדיין היא רחוקה מלהיות אחד השמות הראשונים שמציעים לכלות ישראליות. "אני חושבת שהקו שלי מדבר יותר חו"ל. לקוחות שמגיעות אליי מהמגזר הכללי בארץ מודות שאין עוד מעצבות כמוני פה וזה נכון, יש משהו שמרני אירופי אבל איתו מגיע גם הטוויסט שלי שאולי מדבר יותר לחו"ל". בישראל שמלה שלה מושכרת במחירים שבין 7,500 ל–15,000 שקל ובמכירה יכולות להגיע גם ל־30 אלף שקל. במחירים האלה, היא מודה, יש יותר קהל מחוץ לישראל.

בעקבות ההצלחה במנהטן, החל מאפריל הקרוב ישווקו שמלותיה גם בכלבו הוותיק בלומינגדייל'ס, ובמקביל היא מתכננת לפתוח נקודות מכירה באיטליה והונג קונג. את כל התוכניות האלו היא שוטחת בפניי בזמן שהתינוק שלה, בן חצי שנה, יושב על ברכיה. "הוא מגיע איתי לפה כל בוקר וגם המטפלת שלו פה, אבל הוא רוצה אותי". בבית יש ילדה נוספת בת 3. "אני מנסה לשלב בין שני העולמות, האמהות והקריירה. אחרי שיש לי את הילדים, אני שואלת את עצמי אם הייתי צריכה להסתפק באמהות, זו גם קריירה. אבל אני לא חושבת שאני יכולה להפסיק לעצב. קורים לי דברים מטורפים בעסק הזה. זאת הזיה. איך אפשר לסגור את כל הדלתות הטובות והיפות האלו בפרצוף?"

ומה בעתיד?

"השתתפתי בשבועות האופנה לכלות בניו יורק ובפריז ואני אחזור לזה בעתיד אבל בינתיים לקחתי מזה הפסקה, בניתי את העסק ותוך כדי ילדתי שני ילדים. ממש אתמול קיבלתי הצעה מרשת טלוויזיה גדולה להשתתף בסדרה שהם מצלמים על מעצבים, אבל זה כל כך ראשוני שאני עוד לא יודעת מה ייצא מזה. בכל מקרה, בעלי בטוח שהשיא עוד לפנינו, ואנחנו דוחפים לשם".