מלחמות האינסוף: סיכום השנה בקולנוע

הדבר הכי טוב שקרה בקולנוע ב־2018 הוא 2017. בסיכומי השנה שעברה של המבקרים האמריקאים כיכבו "צורת המים”, "העיתון”, "ליידי בירד”, "חוטים נסתרים”, "קרא לי בשמך” ו”שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי”. כל אלה יצאו בישראל ברבעון הראשון של 2018. ככה זה כאן. ומזל שכך, כי בלעדיהם קשה מאוד למצוא עשרה סרטי מופת שהוקרנו מסחרית בארץ ב־2018. מבדרים? בהחלט היו כאלה. אבל סרטים שייחרתו בזכרוננו לדורי דורות? בודדים.

גם כאן זה קשור לישראל יותר מאשר לעולם הקולנוע. באופן עקבי, מפיצי הקולנוע בישראל מתחמקים מלהביא סרטים שיש בהם משהו חדש ומקורי. לכן, כדי לדעת מה באמת קורה בעולם הרחב, חייבים ללכת לפסטיבלי הקולנוע, לערוץ yes3 ולנטפליקס. אם ראיתם רק את מה שהגיע אל בתי הקולנוע פספסתם את העובדה שזו היתה שנה אגדית לסרטי תעודה, ששברו קופות בארצות הברית וסיפקו כמה מהרגעים המרגשים של השנה. ופספסתם שזו היתה שנה פנומנלית לסרטי ביכורים, בייחוד ליוצרים שחורים אמריקאיים שביימו כמה מהסרטים המבריקים של השנה.

זו היתה שנה מעולה למארוול. "פנתר שחור” ו”הנוקמים: מלחמת האינסוף” הוכיחו שהוליווד עדיין יודעת לייצר להיטי ענק שגם ייהפכו לשיחת היום, סרטים שפונים לקהל הכי רחב, ובעיקר לילדים, אבל גם שאפשר להבין מהם משהו על רוח התקופה. קריאת הקרב המיליטנטית השחורה של "פנתר שחור” והפסימיות האובדנית של "מלחמת האינסוף”, תחושת ה”הלך עלינו” יישארו כקריאות הברומטר שהציגו משהו מרוח התקופה של אמריקה בשנת 2018.

זו גם היתה שנה מצוינת לשנת 1976. השירים של אבבא חזרו להזדמזם בזכות "מאמא מיה 2", קווין שברו קופות ב"רפסודיה בוהמית", ו"כוכב נולד", רימייק לסרט מ־1976, הפך את ליידי גאגא לכוכבת קולנוע, וכנראה גם לזוכת אוסקר.

וזו היתה השנה של נטפליקס. שירות הסטרימינג התנחל סופית השנה בעולם הקולנוע עם כמה סרטים מעולים, שהוקרנו בישראל ובעוד 130 מדינות בעולם בעת ובעונה אחת. זה אמנם מעלה את השאלה איפה נגמרת הטלוויזיה ומתחיל הקולנוע, אבל זה גם מחייב אותנו לקורטוב של כנות: הרי במילא את רוב הסרטים ראינו השנה במסכים הביתיים, לא?

"כלכליסט" מציג סיכום של מיטב היבול הקולנועי של השנה החולפת, מחולק לסרטים עלילתיים שהוקרנו בבתי הקולנוע, סרטים עלילתיים שהגיעו ישירות לנטפליקס וסרטי תעודה.

הכי טובים בבתי הקולנוע

חוטים נסתרים

סרטו האינטימי והסוחף של פול תומס אנדרסון ("מגנוליה”, "זה יגמר בדם”), במאי שמככב לא מעט ברשימות סיכומי השנה שלנו, הוא פורטרט של אמן טוטאלי — מעצב אופנה שמנסה בכוחנות גדולה גם לעצב את האנשים ואת המציאות סביבו. עד שלחייו נכנסת אשה שהופכת את היוצרות ושוברת לו את הכללים. אולי זהו וידויו של הבמאי על החיים כיוצר כפייתי ורדוף ואולי זהו פורטרט על תהליך העבודה של השחקן (דניאל דיי לואיס). כך או כך, בדרמה הרומנטית הזאת, שהיא גם קצת מותחן פסיכולוגי, הגיבור הוא בוודאי משל על דמויות יוצרות ואובססיביות ועל גבריות, בעידן שמשתנה מתחת לרגלינו, שמנסה להכניע נשים ואז להיכנע להן.

אגב, שניים מהבמאים הכי טובים בעולם, פול תומס אנדרסון ואלפונסו קוארון, החליטו השנה לצלם את סרטיהם בעצמם, אחרי שהצלמים הקבועים שלהם לא היו פנויים. בעידן שבו הקולנוע כה ממוסחר ותאגידי, משמח שיש עוד במאים מצליחים ומפורסמים שעושים קולנוע בעבודת יד.

למעלה: "חוטים נסתרים", מימין מתוך משימה בלתי אפשרית 6 וליידי בירד צילום: © Universal Pictures, © Paramount Pictures

משימה בלתי אפשרית 6

מה עושה שובר קופות אולטרה־מסחרי של טום קרוז בצמרת סרטי השנה? ובכן, ראיתם את הסרט? בין "חוטים נסתרים” ו”משימה בלתי אפשרית 6” תמצאו את המנעד של כל מה שמעולה בקולנוע. יצירת מופת יכולה להיות אישית, איטית ומהורהרת ויכולה להיות פעלול קרקסי עצום מימדים ועוצר נשימה. גם מי שראה מאות ואלפי סרטים במהלך חייו, לא יכול לצפות ב”משימה בלתי אפשרית 6” ולא לשאול "וואו, איך הם עשו את זה?”. בעידן שבו כל שוברי הקופות נראים דיגיטליים ומלאכותיים הסרט הזה הוא כמו זריקת אדרנלין של שעתיים וחצי. סרט שיוצאים ממנו מתנשפים מרוב מאמץ והתרגשות.

ליידי בירד

כבר הכרנו את גרטה גרוויג כשחקנית מקסימה ותסריטאית מוצלחת ("פרנסס הא"). אבל בסרט הביכורים שלה כבמאית היא מגלה כשרון נוסף של רגש והומור. סרשה רונן מגלמת את ליידי בירד, נערה שגרה בסוף העולם, לומדת בבית ספר קתולי שהיא שונאת, רבה עם אמה וחולמת להגיע לניו יורק ולהתפרסם כיוצרת. גרוויג מצליחה לספר את חוויית ההתבגרות הפרטית שלה בסרט באופן מעורר הזדהות ואוניברסלי, גם אם אתם לא נערה מסקרמנטו, אלא גבר מתל אביב.

וגם, בסדר יורד: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי” של מרטין מקדונה, "האדם הראשון” של דמיאן שאזל, "מקום שקט” של ג’ון קרסינסקי, "המשפחה שלי” של הירוקאזו קורה־אדה, "חיפוש” של אניש צ’גנטי, "משמורת” של קסבייה לגראן ובמקום העשירי "אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל” של גאס ואן סאנט.

הכי טובים בנטפליקס

הבלדה על באסטר סקראגס

סרט נהדר, מצחיק, חכם, אפל ומעורר טראומות. בזכות נטפליקס אפשר להתענג שוב ושוב על השוטים היפהפיים ואוצר המילים יוצא הדופן של האחים כהן.

הבלדה על באסטר סקראגס צילום: © Studio / Produzent

רומא

אלפונסו קוארון ("כוח משיכה", "הילדים של מחר") מספר בשחור־לבן ובספרדית את זכרונות ילדותו במקסיקו סיטי בתחילת שנות השבעים, אבל עושה זאת מנקודת מבטה של קליאו, עוזרת הבית של משפחתו האמידה. נטפליקס שילמו הרבה כסף כדי שהסרט הזה יהיה שלהם, והם ידעו מה הם עושים. סרט שצריך לראות על מסך גדול, אבל גם להתכרבל איתו במיטה.

חיים פרטיים

הקריירה של וודי אלן די נגמרה השנה, כשאמזון גנזה את סרטו האחרון. מזל שיש את תמרה ג'נקינס שהביאה את הסרט הכי וודי אלני של השנה. פול ג'יאמטי וקתרין האן מגלמים זוג סופרים ניו יורקי מבוגר, שמחליט לעשות ילדים, ואחרי כמה כשלונות מנסים לשכנע את האחיינית של הבעל שתתרום להם ביצית, וזה עושה בלגן משפחתי גדול. סרט מינורי ומלא חן.

הכי טובים בדוקומנטרי

שלושה זרים זהים

סיפורם של שלושת האחים שהופרדתו בלידתם וגילו זה את זה במקרה בקולג' הוא הסיבה לכך שיש סרטי תעודה: אם הייתם שומעים על הסיפור הזה בכל קונטקסט אחר לא הייתם מאמינים לו. הוא פנומנלי, הוא ניסי, הוא משמח, ואז תוך רבע שעה הוא הופך להיות עצוב, מדכא ושובר לב. לא רק סרט התעודה הטוב של השנה אלא גם אחד הסרטים הטובים של השנה בכל קטגוריה.

שלושה זרים זהים צילום: david bobby

RBG

הביוגרפיה על שופטת בית המשפט העליון האמריקאית רות ביידר גינסבורג היתה אלומת אור בוהקת בשנה אפלה של מערכת המשפט האמריקאית. על הדרך היא גם הפכה כמה מפסקי הדין שלה למיני־סרטי תעודה קצרים בתוך הסרט הארוך שסיפרו את סיפור המאבק הפמיניסטי האמריקאי ב־50 השנה האחרונות.

מקווין

סרט מרהיב שמגיע שמונה שנים אחרי התאבדותו של מעצב האופנה אלכסנדר מקווין ויוצר הקבלה בין סיפור חייו, מילדות ענייה ספוגה באלימות ועד להצלחה המסחרית לבין האופן שבו הוא ביטא את עצמו באמצעות עיצובי בגדים.