בעזרת הג'אם: כל מה שצריך לדעת על פסטיבל הג'אז במוזיאון ישראל

את השקט של מוזיאון ישראל המעונב יפר השבוע קול סערה. או לכל הפחות קולם של כלי נשיפה. פסטיבל הג'אז בירושלים יתארח השבוע שוב במוזיאון, ואיל שר, מנכ"ל הפסטיבל, מבטיח אקשן. "על פני שלושה ימים צפויים להגיע יותר מ־3,000 איש. זו תפוסה מלאה של המוזיאון. אנשים יישבו בגלריה לאמנות מודרנית או בתערוכה לציון 70 שנות אופנה ישראלית, ישמעו מופע בגלריה אחת, יעברו לאחרת, זה מרהיב. ויש גם פריצות – אמן יישלח לחלל ריק ויבצע סולו אימפרוביזציה של רבע שעה. צופה יכול למצוא את עצמו פתאום במופע פרטי, או עם עוד שלושה אנשים, של אמן שבדרך כלל רואים באולם של 400 מקומות".

הפסטיבל, שמתקיים זו השנה הרביעית ברציפות, הוליד גם הפתעות משונות בהתאמתו לחלל הלא טיפוסי. "כשהתחלנו, גילינו שיש מגבלת דציבלים שאפשר להשמיע בגלריות", מסביר שר, "אחרת הצבע יתחיל לנזול מהתמונות, או שהמטבעות והפסלונים יתחילו לרעוד מהוויברציות".  

מימין כריסטוף שאסול, אסף אמדורסקי ואדם בן עזרא צילום: בן פלחוב, אלכס קולומויסקי, EzraGozoMansur

האג'נדה של פסטיבל הג'אז בירושלים מתמקדת בחיבורים בין הרכבים ואמנים ישראליים לאמנים בינלאומיים. בין היתר ניתן לחזות במופע משותף למתופף מאט ווילסון, סוג של גאון מטורף, עם ברק מורי הישראלי על הבס והחצוצרן הישראלי המצליח אבישי כהן, שהוא גם המנהל האמנותי של הפסטיבל; ענת כהן, נגנית קלרינט ואחותו של כהן, שהיתה מועמדת השנה לשני פרסי גראמי, תופיע עם נגן הגיטרה הברזילאי מרסלו גונסלווס; אסף אמדורסקי חבר לפרויקט “לא סטנדרטיים”, שבו המעבד תומר בר יוצר עיבודי ג'אז לשירי אלבומו של אמדורסקי "הרי את", שחוגג כעת עשור; והאמן הצרפתי כריסטוף שאסול, שעובד בדומה לשיטת העבודה של קותימאן הישראלי, דוגם מקטעי וידיאו מהרשת קולות וקטעים מוזיקליים ומגבש יצירה בלייב.

ג'אם לתוך הלילה בצוללת

אלמנט מיוחד נוסף בפסטיבל השנה הוא החיבור עם מועדון הצוללת הצהובה, שבו ייערכו לילות ג'אמים עם כוכבי הפסטיבל — נגנים צעירים וותיקים, ישראליים ובינלאומיים יג'מג'מו אל תוך הלילה, ולרשות מבקרי הפסטיבל המוזיאון יועמדו הסעות שייצאו אל הצוללת הצהובה בתום המופעים בימים רביעי ובחמישי. את החיבור עם הפסטיבל יזם אצ'ה בר, מנהל המועדון, שנכנס לתפקיד ראש מחלקת תרבות הקרן לירושלים.

בנוסף ייערכו בפסטיבל שיחות ג'אז בין אמנים מקומיים לאמנים האורחים על ההשראה המוזיקלית שלהם, על תהליך היצירה ועל חוויות ייחודיות מסיבובי ההופעות. אלה יכללו, בין היתר, שיחה בין כריסטוף שאסול לאצ'ה בר, ובין מיגל אטווד פרגוסון לאבישי כהן.

המתופף מאט ווילסון צילום: John Abbott

איך נוצר הקשר עם אבישי כהן?

"אבישי הוא מוזיקאי בחסד, ומכיר את כל אמני הג'אז שנמצאים על מסלול הטור של הפסטיבלים השונים. הניהול האמנותי מבוסס על הטעמים שלו, על מגמות חדשות שהוא מזהה. גם המוזיקאים מעריכים אותו, אז נוצרת אווירה של כנס חברים, אנשים ששם בכיף. בהתחלה היה קשה להביא אמנים לישראל, אבל מהפעם הראשונה נוצר שם לפסטיבל, מפה לאוזן. האמנים משתגעים כשהם מופיעים ומאחוריהם יש איזו יצירה של פיקאסו".

נאמנות גם בג'אז

מעל הפסטיבל מעיבה עננה בדמות חוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב. שר, שחש את נחת זרועה של השרה בעיקר כמנהל פסטיבל ישראל, הגביר באחרונה את פעילותו נגד החוק ויצא נגדו בקול. בכך הוא מסתכן בהסרת התמיכות בפסטיבלים שהוא מנהל, שזקוקים מאוד לכל מקור מימון. עוד לפני שהראיון נפתח, ניגש לשולחננו יוסי יזרעאלי, מגדולי במאי התיאטרון בישראל, ומביע את תמיכתו בשר. "המאמר שכתבת ב־ynet על שרת התרבות, פשוט יוצא מן הכלל", אמר יזרעאלי, ונענה: "עוד לא ניצחנו. זו התקרנפות בעייתית".

מנכ"ל פסטיבל הג'אז אייל שר צילום: אלכס קולומויסקי

הבעיה העיקרית בחוק, בעיני שר, היא שהציבור מפספס את הבעייתיות שבו. "הציבור תוהה למה המדינה צריכה לתמוך באמנות, לאור האופן שבו שרת התרבות הציגה את החוק, ואת המושג שהמציאה 'חופש המימון', שלפיו יש לה סמכות להחליט במה היא רשאית לתמוך ובמה לא. אבל ללא תמיכה תהיה תרבות מסוג אחד של המכנה המשותף הנמוך ביותר. בפעם הבאה שגלריה תרצה להציג משהו שנוי במחלוקת, היא תגיד 'למה צריך את זה' ותפעיל צנזורה עצמית".

אתה מרגיש התערבות של המשרד גם בפסטיבל הג'אז?

"הג'אז מנותק במובן שאין בו הזדמנות כרגע לעשות מהלך שנוי במחלוקת. אבל הפסטיבל מתקיים בתוך מוזיאון ישראל. בשנה שעברה הוא התקיים בגלריה שהציגה תערוכה של איי ווייווי, האמן הסיני שעבודותיו מאוד פוליטיות ואנטי־ממסדיות. מישהו יכול היה לבוא ולטעון שאנחנו מציבים את הג'אז בסביבה אנטי־ממסדית ולכן יש למנוע מימון. זה מדרון חלקלק".