"אני רוצה להיות רלבנטי": תערוכה חדשה לשוני ריבנאי

זה כבר עשור שריבנאי מקדיש את זמנו אך ורק לאמנות שאותה הוא מגדיר כ"מושגית, מינימליסטית ומונוכרומטית". בימים אלה הוא מציג בגלריה נולובז בתל אביב את תערוכת היחיד השנייה שלו "איך דברים עובדים 2018", שכוללת ציורים מופשטים שלו שנראים כמעין פירוק מולקולרי של העולם ליסודות. "אני עוסק בחלקיקים בסיסיים וביחסים ביניהם: המשיכה, הדחייה, ההשפעה זה על זה, הכוחות ביניהם". היצירות כולן מתכתבות זו עם זו, מערכת חוקים שיש בה פורמטים, צורות לא מוגדרות שחוזרות בכל יצירה והוא בודק את גבולותיהן. "לא רק שהחלקיקים האלה נמצאים זה מול זה על פריים מסוים", הוא מסביר, "גם כל ציור ניצב מול אחר, חלק מול חלק. הקשר ביניהם הוא כמו הקשר בין אותיות במילה, במשפט ובדיבור".

העיסוק של ריבנאי בחלקיקים, כך התברר לו, החל בכלל מזמן, כשלמד עיצוב בבצלאל בסוף שנות השבעים. "בתחריטים ששמרתי מאז אני מתעסק בחלקיקים, אלמנטים, מקורות אנרגיה. בלי לדעת אני חוזר על דברים ועל תבניות לאורך השנים, והגילוי הזה חשף לי משהו מדהים: מה שלא אעשה — זה יהיה אותו הדבר. זה שחרר אותי וגרם לי ליצור גוף עבודות טוב ומעניין יותר. הרשיתי לעצמי לתת לדברים להוביל אותי, וזו הפעם הראשונה שבה אני מתחיל עם כיוון מסוים אבל הוא הולך לאיבוד לגמרי. זה המקום שרציתי להיות בו בגילי המופלג".

ריבנאי. "חזרתי למקום שהתחלתי בו" צילום: אייל נבו

הוא בשנות ה־60 לחייו, גר בתל אביב ופועל מהסטודיו שלו בדרום העיר. לאמנות הגיע, כידוע, לאחר קריירת פרסום מפוארת, שהחלה בארה"ב ונמשכה במשרד באומן בר ריבנאי, שהקים עם יורם באומן ומיקי בר, ולימים טיפס לצמרת משרדי הפרסום בישראל. אחרי שנים שבהן עסק בשני התחומים במקביל, בשנת 2012 נמכר המשרד לקבוצת פובליסיס, וריבנאי העביר את הפוקוס לאמנות. "הענין שלי בפרסום הלך וירד", הוא מספר. "למשרד היו תקופות נהדרות, אך עולם הפרסום השתנה, הוא פחות אטרקטיבי. אין כאן קמפיינים גדולים כמו שהיו פעם, והדרישות ממשרד פרסום השתנו דרסטית בעשור האחרון. יותר כספים מופנים היום למדיה דיגיטלית, למדיה החברתית, לגוגל. החשיבה של מדיה היום היא אחרת, וגם לקמפיינים יש תפקידים אחרים. יש הרבה יותר לחץ למכירות ולתוצאות מיידיות מאשר תהליך ארוך טווח. עם הזמן איבדתי עניין וחזרתי למקום שהתחלתי בו".

אתה מאוכזב ממי שרואה בך פרסומאי שמצא תחביב?

"בשנים הראשונות זה נורא העיק עליי, אמרתי 'היי, אני בוגר בצלאל, עשיתי אמנות קוסנפטואלית', זה היה נושא רגיש. אבל עם הזמן הרגשתי שאני משתחרר ואפשר לדבר איתי על אמנות ופרסום. נפשית ואישית אני כל כך לא שם, זה כבר לא מטריד אותי. בפתיחת התערוכה הנוכחית באו לראשונה אמנים, אוצרים ובעלי גלריות, אלה שתמיד כשהייתי בהשקות של אחרים, שאלתי את עצמי מעניין מתי הם יגיעו אליי".

יצירות מהתערוכה. חלקיקים בסיסיים והיחסים ביניהם צילום: אייל נבו

כאשר התבשר ביוני האחרון כי זכה בפרס האפי על מפעל חיים בענף הפרסום, ישב ריבנאי בסטודיו שלו, הביט בעבודות ואמר לעצמו שהלוואי שיום אחד יזכה להכרה כזו גם בעולם האמנות. "אני לא סתם עושה דברים יפים, הדרייב שלי זה להיות רלבנטי, לעשות דברים שיש להם משמעות בפרונט ליין של האמנות העכשווית, ומבחינתי אם אני לא שם, זה לא מעניין. אבל אני עוד בתחילתו של התהליך, ועדיין לא יצרתי את העבודות שבזכותן הייתי רוצה שיזכרו אותי. העשייה החשובה שלי עוד לפניי".