מיליונים על ידו של אניש בהאט

השעון הראשון של אניש בהאט היה דגם של ושרון קונסטנטין שעלה 6,000 דולר. הוא היה אז מהגר בריטי במיאמי, בן למהגרים הודים בלונדון, שהתפרנס בצניעות מעבודה בקשרי הלקוחות של לואי ויטון ודיור. אבל אהבת הילדות הנושנה שלו לשעונים והעובדה שסביבו כולם ענדו על היד סמלי סטטוס, דירבנו אותו. במשך שלוש שנים הוא חסך דולר לדולר עד שלבסוף הצליח לקנות את השעון הנכסף.

קפיצה קדימה 15 שנה, בהאט (37) מחזיק אוסף מרשים של 75 שעונים יקרים ונדירים, ונחשב לאוטוריטה בתחום הודות לחשבון אינסטגרם (@watchanish) עם 1.7 מיליון עוקבים, ובהם טום הולנד ("ספיידרמן"), פאף דאדי, הזמר ג'ון מאייר והקומיקאי קווין הארט. חשבון האינסטגרם והמגזין שנלווה לו (רבעון שנמכר ב־20 אלף עותקים וגרסה מקוונת ב־watchbhat.com) הפכו לתחנת חובה לכל יצרן שעוני יוקרה, ומהווים כיום את מקור הפרנסה של בהאט. בשבוע שעבר הוא הגיע לראשונה לישראל לכבוד השקת שעוני גרובל פורסיי המיובאים על ידי ג'יי.בי. תכשיטנים.

בהאט ושעון יד מדגם GMT של גרובל פורסיי. "לגברים אין המון אפשרויות להתאבזר כמו לנשים, רק חפתים ושעונים" צילום: אוראל כהן

בשיחה עם "כלכליסט" מסביר בהאט איך התאהב בשעונים: "ההורים שלי עלו מהודו והייתה להם מכולת. כשבגרתי התחלתי להתעניין בשעונים. עניינה אותי ההיסטוריה והמכניקה. בשעון יש חלקים מזעריים שיכולים לשנות את הערך שלו וזה ריתק אותי. זה כמו קנבס מאד קטן שצריך להכניס אליו המון פרטים".

כיום הוא מחלק את חייו בין יוון ללונדון, שאליה חזר ממיאמי ב־2011 בלי גרוש בכיס, אבל עם אוסף שעונים בשווי 40,000 דולר: "בזבזתי את כל הכסף שלי על שעונים ובחורות", הוא צוחק "והגעתי ללונדון כדי לישון על הרצפה בבית הוריי". מהמקום הנמוך הזה החל לצלם שעונים ולהעלות אותם לאינסטגרם. "ב־2011 האינסטגרם עוד לא היה הכלי השיווקי שהוא היום", הוא מסביר. "שכרתי צלם במעט הכסף שנותר לי כדי שהתמונות יהיו יפות. אני טוב בלהבחין בשעון שווה מרחוק ופשוט עצרנו אנשים ברחוב וביקשנו רשות לצלם אותם".

די מהר החשבון שלו תפס תאוצה ובהאט הפך לסמל של החיים המעוצבים והטובים. את השעונים הוא מצלם תמיד על אנשים וברקע לרוב יהיה רכב יוקרה, בריכה יפה, מטוס פרטי או כל סממן אחר שמעיד שעם השעון הזה באים גם חיים נוחים וטובים.

"לגברים אין המון אפשרויות להתאבזר כמו לנשים", מסביר בהאט, "יש לנו חפתים ושעונים וזו דרך להביע את עצמנו". וכשאני מזכירה לו ששעונים נועדו בעיקר להציג את השעה, הוא משיב בפסקנות: "לא... את זה אני בודק באייפון".