גיף במוזיאון: פסלי אלומיניום ואור יוצרים גיפים

"אם הייתי בקיאה בתוכנות מחשב, הייתי מנסה לבנות גיפים (GIF) בעצמי. אבל אני לא טובה בזה, אז אני מנסה לחקות אותם בלואו־טק", אומרת האמנית להלי פרילינג, שתערוכתה "ג'ים" מוצגת בימים אלה בגלריה RawArt בתל אביב (עד 27 באוקטובר).

בתערוכה מציגה פרילינג גוף עבודות שמתכתב עם אותן תמונות מרקדות - קובצי גיף - שהפכו לאחת מדרכי התקשורת המקובלות היום. במרכז החלל ניצבים שלושה פסלים, שהם צילומים מוגדלים שהודפסו על אלומיניום ונחתכו; דרך אותם הפסלים חודר אור באמצעות חורים שפרילינג ניקבה בהם. הטכניקה הזאת יוצרת אפקט מנצנץ, המדמים את הגיף. "אני מנסה לייצר טקסטורה שמתרחקת מהמקום שליד אדם היתה נגיעה בו, כי זה משהו שלדעתי מסמל את התקשורת האנושית היום. הניואנסים שאנחנו מגיעים אליהם דרך מחשב או טלפון הם הרבה יותר מוגבלים מאלה שעולים פנים אל פנים, אבל גם הרבה יותר מזוקקים".

פרילינג בחלל התערוכה. דימויים של אווירה מתוקה ורעילה בו־זמנית צילום: נמרוד גליקמן

לצד שלושת הפסלים - גולגולת ושני ורדים - מוצגים אובייקטים נוספים: פונפוני מעודדות שיצרה משערות בלונדיניות ומאגרופנים מכוסים אבני סברובסקי; פחית קולה מחוררת ומעוכה; וסרטון שבו יצרה גיף ממשי המופיע ליד רישום של סיד וישס וננסי ספאנג'ן (מאבות מוזיקת הפאנק האמריקאי וזוגתו הידועים הודות לסיפור האהבה הטראגי שלהם, שבו מצאה ננסי את מותה). "תצלומים הוא לא מדיום שאני עובדת איתו בדרך כלל", היא אומרת, "אבל האור משמש אותי בעבודות כבר המון זמן. זה גם מה שמשותף לכל התערוכות שלי עד כה - כולן עוסקות בתאורה, בהולכה של אור; אני משתמשת באור כמו חומר פיסולי או עיפרון. אני בונה מבנים ומייצרת תנועות שונות של אור".

"תערוכה שהולכת לפח"

זו תערוכת היחיד השלישית של פרילינג (36). בראשונה, "Cutter", היא הפכה את הגלריה לסבך חוטי ניילון ותפירה שנמתחו לאורכה, ובתערוכה "סירנה" היא הציבה במרכז הגלריה מכונית מרוסקת ופסלי נייר מרחפים. היא בעלת תואר שני באמנות (MFA) מבצלאל וזוכת פרס שרת התרבות לאמן צעיר לשנת 2015. "עד כה רוב הדימויים שלי היו זולים מאוד, קלים מאוד לעשייה. מה שהוצג ב'סירנה', למשל, הלך כולו לפח. אבל זה היה חלק מהיופי שלה, מבחינתה, פאטה מורגנה שבן רגע לא קיימת יותר. ג'ים היא הפעם הראשונה שבה העיסוק בחומרים הפך לעניין הפקתי: צילום של הדימויים, הדפסה על משטחי אלומיניום וחיתוך".

פונפונים עשויים שיער וסברובסקי, המוצגים בתערוכה. "פטישיזציה של הגוף" צילום: שרון פדידה. באדיבות האמנית וגלריה רו-ארט

מה עומד מאחורי בחירת הדימויים?

"המטרה היא ליצור אווירה מתוקה ורעילה בו־זמנית. משהו שהוא מצד אחד מאוד מפתה ומצד אחר מציג שאריות של קטסטרופה. האוצרת לאה אביר ראתה את הדימויים שנבחרו כביקורת על הבנאליות האסתטית שאנחנו רואים בכל מקום, אבל אני גם מוקסמת מהדברים האלה".

גם שם התערוכה מתחבר למקומות האלה. "זה התחיל מ־Jim במובן של חדר כושר. כתערוכה שעוסקת בבריאות במובן של פטישיזציה של הגוף, הדרך שבה הגוף מחזיק חפצים ומוחזק בעצמו תוך כדי. השריד היחיד של הרעיון הזה בתערוכה הוא המראה הארוכה והפונפונים. תוך כדי התהליך נשארנו עם ג'ים במשמעות של השם האמריקאי הגברי הכי גנרי".

בהתחשב בעובדה כי התערוכה מוצגת בגלריה מסחרית עולה התהייה אם העבודות בה בעלות פוטנציאל מכירתי. "אני יודעת שיש היום יותר מודעות לזה", אומרת פרילינג, "ש אנשים שיוצרים דברים שפונים לפלח שוק מסוים ומתקיימים מזה, וזה מדהים מבחינתי. אבל אני לא יכולה, אני באסכולה המפגרת שמחפשת אורות זזים".