פסטיבל הקולנוע בחיפה: 4 סרטים שאסור לפספס
הפסטיבל ייפתח במוצאי שבת עם הקרנת בכורה ישראלית של “סיפור אחר”, סרטו של אבי נשר
08:2320.09.18
פסטיבל הקולנוע של חיפה ייפתח במוצאי שבת (22.9) עם הקרנת בכורה ישראלית של “סיפור אחר”, סרטו של אבי נשר. הפסטיבל יימשך לאורך חג סוכות ויינעל במוצאי שמחת תורה (1.10) עם “האדם הראשון”, סרטו החדש של דמיאן שאזל (“לה לה לנד”), המספר את סיפורו של ניל ארמסטרונג בדרך לכיבוש הירח. אבל בין לבין יוצגו מאות סרטים, וכדי לנווט במבול, הנה המלצות על ארבעה מהיותר מדוברים שלא כדאי לפספס:
“שלושה זרים זהים". היצירה התיעודית הזאת, שזכתה בפרס מיוחד בפסטיבל סאנדאנס, עשויה להיות אחד הסרטים הטובים שתראו השנה. זה סיפור מופלא שמתחיל ב־1980, כשסטודנט טרי בקולג’ מגלה במקרה שבאותו מוסד לומד האח התאום והזהה שהוא מעולם לא ידע שיש לו. השניים הופרדו בלידתם וגדלו בנפרד במשפחות יהודיות מאמצות. כשהסיפור הזה התפרסם בתקשורת, התברר שיש גם אח שלישי. וכך בתחילת שנות השמונים השלישייה הזהה הזאת, שהתאחדה בגיל 19, כבשה את עולם התקשורת והבידור של ארה”ב. אבל מכאן הסיפור רק מתחיל ויוצא למסע מפותל.
איתן הוק בסרט "הכנסייה החדשה" הסרט גם מנסה לחקור מה משפיע יותר על חיי אדם וגורלו: התורשה או הסביבה שבה הוא גדל. המסקנה הסופית שמגיעה ממש בסוף הסרט מוגשת באופן מעט פזיז לדעתי, אבל נקודת התורפה הזאת מגיעה מאוחר מדי, בסרט שעד אותו רגע הוא רכבת הרים של רגשות.
טוני קולט ב"תורשתי". הצלחה קופתית מפתיעה
“תורשתי". גם הסרט הזה יצא מפסטיבל סאנדאנס עם המון סופרלטיבים והפך לאחת ההצלחות הקופתיות המפתיעות השנה בארה”ב. סרט הביכורים של הבמאי היהודי הניו־יורקי ארי אסטר מתויג כסרט אימה, אבל במשך שעה שלמה הוא בעצם דרמה פסיכולוגית משפחתית מסויטת. טוני קולט בוכה שעתיים רצוף בתור אם שמנסה להתגבר על מוות נוראי במשפחה. השעה הראשונה היא מעין תרגיל בדיוויד לינץ’: כניסה אל דינמיקה משפחתית של יגון ואשמה באמצעות דימויי זוועה. השעה השנייה היא כבר מחווה לרומן פולנסקי, ומעבר לעולם אחר של פולחן פגאני. זה סרט ביכורים מרשים מאוד, שמציג במאי שצריך לשים לב אליו, שגודש את סרטו ברגעי אווירה וברגעים ויזואליים מרשימים.
ניקולס קייג’ ב"מנדי" המטורלל צילום: © Studio
“הכנסייה החדשה". פול שריידר מוכר כתסריטאי ותיק (“נהג מונית”), שעם קריירה לא יציבה כבמאי הוא בכל זאת מצליח אחת לכמה שנים לצלוף עם סרט שמהדהד. גם “הכנסייה החדשה” זכה להצלחה מפתיעה, והוא הפך לסרט המצליח של שריידר כבמאי. אף שהסרט צולם כולו בפרברי ניו יורק המושלגים, הוא נראה כמו סרט נורבגי, בקצב האיטי ובטון חמור הסבר שלו. איתן הוק מגלם כומר שמנסה לעזור כמיטב יכולתו לקהילה ההולכת ומצטמקת שלו, תוך שהוא סובל מייסורים גופניים וייסורי מצפון בעקבות מות בנו בעיראק. למרות משבר האמונה שלו, הוא עדיין מצליח לעורר אמונה באחרים, אבל בהדרגה הוא מתחיל ללכת בוויה דולורוזה שלו.
“מנדי". אחד הסרטים הכי מטורללים שתראו (הסרט משובץ להקרנות חצות ומיועד לקהל לא־רגיש, ראו הוזהרתם), שמתרחש ב־1983 ומתחיל עם שיר של קינג קרימזון. למעשה נראה שיש כאן איזושהי מחווה ארוכה ללהקה, כי כל הצד הוויזואלי המרשים של הסרט נראה כאילו נלקח מעטיפות התקליטים שלה. ניקולס קייג’ מגלם חוטב עצים שיוצא לנקום את מות אשתו, שנרצחה על ידי כת בסגנון צ’רלס מנסון. זה מסוגנן, יפה לעין, טריפי למדי ומזוויע לחלוטין.
