השחקן יובל ינאי מביים קומדיה שבה אלוהים, השטן וישו הם משפחה

כבר עשור שהשחקן יובל ינאי כובש את במות התיאטרון בשלל תפקידים, בעיקר קומיים, והנה הוא תופס לראשונה את תפקיד הבמאי בקומדיה החדשה “להקדים את אלוהים” (תעלה ב־16 בספטמבר, צוותא תל אביב) בהשתתפות תום חגי, טלי בן יוסף וגיא הירש, שכתב את המחזה יחד עם איל היינה גלי. “תמיד עניין אותי לביים ואני מביים את עצמי בסצנות עוד מתקופת הסטודיו של יורם לוינשטיין”, אומר ינאי. “אחרי כל השנים שהייתי בתיאטרון גשר ועבדתי עם יבגני אריה, שהערצתי כבמאי, אמרתי לעצמי שבאיזשהו שלב אני אביים אבל לא הייתי מספיק מוכן ,ובשנים האחרונות אני מרגיש בשל ורוצה ומתבונן על כל דבר גם בעין של במאי ולא רק של שחקן”.

והנה, בעיתוי המתאים, פנה אליו חברו השחקן תום חגי, שמשחק איתו בימים אלה ב”מלך הכלבים” בבית ליסין, וסיפר לו על מחזה חדש שכתב חבר שהוא עתיד לשחק בו ונראה לו שינאי הוא האדם הנכון לביים אותו. “תום הפגיש בינינו ואמרתי לעצמי ‘יאללה, זה הדבר הנכון’, והלכנו על זה. זה מחזה שהם התחילו בשיעור יצירות אישיות אצל יורם לוינשטיין כשלמדו שם, ועם השנים הם למדו מחזאות ותסריטאות ופיתחו וכתבו אותו. בעיני זה מחזה מדליק”.

השחקן יובל ינאי צילום: יובל חן

בין בחירה לגורל

המחזה עוקב אחר מולי (חגי) שעולה השמיימה ומגיע לגן עדן. שם הוא פוגש את אלוהים והשטן, זוג במשבר אחרי שהראשון בגד עם מריה הקדושה ועשה איתה ילד מחוץ לנישואים — ישו. אלוהים נותן למולי אופציה לחזור לחיים ומשם הכל הולך ומסתבך.

“המחזה עוסק בין בחירה לגורל”, מסביר ינאי. “האם אתה באמת יכול לבחור וכמה הגורל שלך הוא מכתוב. זה מטפל בזה עם המון הומור ויש סיטואציות הזויות וכיפיות שמטפלות בנושאים כואבים כמו מה קורה עם החיים שלנו, לאן הבחירות שלנו מובילות אותנו, כמה קל או לא לחיות בעולם הזה והאם זה בכלל שווה אם בכל מקרה יש מישהו שבוחר לנו הכל. זה נכתב מנקודת מבט מאוד עכשווית ולא רומנטית בכלל. אנחנו מתעסקים בנושאים כמו אלוהות אבל מטפלים בו ברגישות ולא יוצאים נגד. המחזה לא עוסק בדת”.

שחקני “להקדים את אלוהים" צילום: יובל חן

ינאי (38), נשוי לשחקנית מיכל שטמלר ולהם שני ילדים, הוא בוגר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין (2007). בתום לימודיו התברג בלהקת השחקנים של גשר בתפקיד הראשי במחזהו של חנוך לוין “יאקיש ופופצ’ה”. בהמשך שיחק בין השאר ב“שש דמויות מחפשות מחבר”, “יונה ונער” ו”במנהרה”. לפני כשנה וחצי עבר לתיאטרון בית ליסין ובימים אלה משחק ב”משרתם של שני אדונים”. צופי הטלוויזיה יזהו אותו מ”משפחה לא בוחרים” (הגרסה הישראלית ל”כולם אוהבים את ריימונד”), “כבודו” ו”השוטר הטוב”.

אמנות כיפית

פרט למלאכת הבימוי, ינאי גם כתב את המוזיקה להצגה. “במקור אני בכלל מוזיקאי”, הוא מספר. “כל החיים ניגנתי, עוד הרבה לפני שחשבתי להיות שחקן. אני גיטריסט והמוזיקה קצת ‘התפלקה’ לי כי לא רציתי להיות גיטריסט בהפקות, זה לא עניין אותי וזה לא היה עובד. אבל היום אני לקראת הוצאת מיני אלבום עם חומרים משלי”.

ינאי התברך בתזמון קומי מבריק ואת יכולותיו הוא מפגין כבר שנים כשחקן. עכשיו הגיעה העת להעביר זאת אל הבמה גם מכיסא הבמאי. על האווירה בחדר החזרות הוא מספר שהיא “כיפית לחלוטין, עושים שטויות אבל עם המון הבנה. זה מצחיק מאוד להיות במאי, כי כשהשחקנים מגיעים ולא יודעים את הטקסט בעל פה אני אומר ‘למה הם לא יודעים את הטקסט’, אבל אז מיד אני אומר לעצמי ‘רגע, גם אני כשחקן לא תמיד זוכר את הטקסט בעל פה’. אני לא יכול לדרוש דברים שאני לא תמיד עושה בעצמי.

“באמנות, אם אתה עושה הכל רק ברצינות אתה אבוד מראש. אני אקרא לזה חשיבות, אם מתייחסים לעבודה עם חשיבות יתר על הכל זה הפוך מאמנות. אמנות צריכה להיות כיפית בעיניי, לפחות במקצוע כמו תיאטרון, הרי מה אנחנו עושים? אנחנו משחקים, אנחנו עושים בכאילו”.