השחקן יונתן רוזן מוציא אלבום שלישי: "הכי בוגר שלי"

“בשיאים שלי, בחלומות שלי, במקומות היותר נועזים - ג’וני יוצא”, מספר המוזיקאי והשחקן יונתן רוזן על ג’וני רוז, הדמות שיצר לעצמו, האלטר אגו שלו. “ג’וני רוז מבטא רצונות גבוהים. ביומיום יש לך את החיים הרגילים, כשאתה מוריד את הכלב או לוקח את הילד לגן, אלה לא דברים שמייחדים אותך, אבל בשירים יש צלילה למקומות יותר עמוקים, מעין רגעים שאתה ממציא או מדמיין או שבאמת חווית וקרו. הרצון ללכת על הקצה פעם בחיים, לעשות את הדבר האמיתי, זה ג’וני רוז, לא לוותר על החלומות שלך, לתת לחלום ביטוי אמנותי. ברגע שאני שם על עצמי דמות, זה נותן לי את החופש”.

זה קשור לעובדה שאתה גם שחקן?

“כשיצאתי לראשונה עם המוזיקה שלי, השאלה הכי נפוצה היתה ‘אתה זמר או שחקן?’. כשאני שם את ג’וני על עצמי, זה מאפשר לי להשתמש ביכולות שלי ואז אני משחרר. זה בעצם ביטוי אמנותי גם בצורה הוויזואלית. כשאני שר אני ג’וני, וכשאני משחק אני יונתן. אני חושב שכשהתחלתי לכתוב שירים בגיל 14 או 15, כבר אז רציתי להיות ג’וני רוז, הכוכב הזה שהוא קצת רוקר, קצת נועז”.

רוזן כבר בן 40, נשוי עם ילד, והשבוע שחרר את השיר “קשר השתיקה”, שבו הוא מארח את רז שמואלי. זה השיר הראשון לקראת אלבום חדש, שיהיה אלבומו השלישי. הדיסק הראשון “הבוקר שאחרי” יצא בדיוק לפני עשור והיה “אלבום שמתאר את ימי הרווקות”, מספר רוזן, “אני זוכר שכשהייתי צריך לתאר אותו, אמרתי שהוא מספר על בדידות אורבנית, חוויות המעבר שלי וחיפוש האהבה בעיר הגדולה, שיטוטים, סיפורים קטנים ואפיזודות”. אם נוותר לרגע על הפרשנויות, האלבום הניב את “אוטומוביל”, אולי להיט הקיץ הכיפי בארץ, ואת שיר הנושא “הבוקר שאחרי” שנוגנו בלי סוף.

יונתן רוזן. “ברגע שאני שם על עצמי דמות, זה נותן לי חופש” צילום: גלעד סספורטה

אחריו הגיע “ער” מ־2012, אלבומו השני שעליו גם קיבל את פרס עידוד היצירה מאקו”ם, אלבום שמבטא את ”המעבר שלי להיות איש שעובד עם אנשים”, מסביר רוזן, “כבר היה לי הרכב נגנים שגיבשתי, והוא כבר יותר מסור ללהקה ויותר בנוי”. עכשיו באלבום השלישי, הוא ממשיך, “לקחתי עוד צעד מבחינה מוזיקלית: בניתי אולפן ומה שיפה בו שהוא בדירה שלי”.

רוזן הקליט את אלבומו החדש היכן שהוא גר במשך עשור: דירת גג בנווה צדק. ”זה היה חדר כביסה קטן אבל ‘החלקה הקטנה שלי’. החוויות נכתבו שם, חלק מהותי שלי כאדם וכיוצר היה שם. כשעברתי לגור עם אשתי, לא יכולתי לשחרר את המקום אז הפכתי אותו לסטודיו. את הכל לקחתי, השארתי רק פסנתר וגיטרה ורציתי להקליט בו, רציתי להנציח את המקום במובן אמנותי”.

כשחקן רוזן השתתף בסרטים ”הכוכבים של שלומי” ו”מינכן” וזכור גם מהדרמה היומית “מיכאלה”. בשנים האחרונות הוא משחק בתיאטרון היידישפיל. “למדתי את השפה, לא ידעתי מילה ביידיש לפני כן”, הוא מספר, “היום אני יכול כבר לתקשר עם אנשים ביידיש, וכמו שאומרים אצלם ‘אי אפשר למכור אותי’”.

הוא מספר שגילה “עולם שהיה כל הזמן לידי ולא שמתי לב אליו, עולם עם המון תוכן ויהדות ותרבות שקשור לשורשים שלי, שלא הייתי מחובר אליו קודם והעשיר אותי, וזה נחמד שיש באלאנס בין המשחק למוזיקה. לשחק בשפה הזאת זה מאתגר כשחקן, לדעת שאין לך ימינה ושמאלה ואתה לא יכול לאלתר אם שכחת מונולוג”.