נועצים חזק: אלבום מצוין לניין אינץ' ניילז

כולם דיברו בסוף השבוע האחרון על ההופעה של ניין אינץ’ ניילז, מלכי הרוק התעשייתי הפופי מקליבלנד, אוהיו, ברויאל פסטיבל הול שעל גדות נהר התמזה בלונדון. ההופעה, שכל הכרטיסים לה נמכרו שבועות מראש, התקיימה במסגרת פסטיבל מלטדאון שאצר רוברט סמית מהקיור, והקדימה את יציאת אלבום האולפן התשיעי של ניין אינץ’ ניילז, “Bad Witch” (הליקון).

הוא נחשב לאלבום הרשמי הראשון שלהם בחמש השנים האחרונות, אבל למעשה הוא סוגר טרילוגיה עם שני מיני־אלבומים שיצאו לפני שנה ושנתיים. לא ברור למה “Bad Witch”, המכיל רק שישה קטעים שאורכם חצי שעה, נחשב לאלבום שלם ולא למיני־אלבום כמו שני קודמיו, אבל מילא.

שדים פנימיים

כמו שני החלקים הקודמים בטרילוגיה, “Bad Witch” עוסק בשדים הפנימיים של סולן הלהקה טרנט רזנור מחד ובעידן טראמפ והרשתות החברתיות מאידך. ב־2007 הוציאו ניין אינץ’ ניילז אלבום קונספט דיסטופי־אפוקליפטי בשם “Year Zero” שסיפר על משטר טוטליטרי בסגנון “1984” של ג’ורג’ אורוול. עליו אמר רזנור בזמנו: “הוא מתרחש בערך בעוד 15 שנה, והמצב לא טוב”. עוד לא עברו 15 שנה מאז 2007 אבל נראה שנבואות הזעם של רזנור מתחילות לרקום עור וגידים. אם לא שמעתם מספיק כוכבי רוק מקטרים על טראמפ, תקראו את הראיונות החדשים עם רזנור, שעלייתו של טראמפ גורמת לו להתבייש בכך שהוא אמריקאי. למשל, ציטוט מהראיון שנתן החודש ל”גרדיאן” הבריטי: “אתם חוזים בנפילת אמריקה בזמן אמת”. מזל גדול, אחרת על מה הוא היה כותב?

האלבום החדש. בוגר ומעניין צילום: Corinne Schiavone

טרנט רזנור עדיין זועם, כמו תמיד, כפי שתיווכחו באלבום האלקטרו־רוק החדש של ניין אינץ’ ניילז, שבאופן רשמי כוללים היום רק את רזנור ואת חברו הבריטי, אטיקוס רוס. האלבום מלא בביטים סינתטיים, סינתים אלימים, לכלוך דיגיטלי ועצבים אנושיים. האלבום מתחיל בצורה אגרסיבית עם “Shit Mirror”, ומשם ממשיך עם ביטים שבורים (“Ahead of Ourselves”).

טרנט רזנור צילום: אי פי איי

פאן עם הסקסופון

החידוש הגדול באלבום הוא שרזנור מנגן פה על סקסופון בסגנון ג’אזי נסיוני מרשים למדי (“Play the Goddamned Part”, “God Break Down the Door”). רזנור כבר הראה את יכולות נגינת הסקסופון שלו בפסקול ל”Lost Highway” של דיוויד לינץ’, אך מעולם לא שילב אותו כך באלבום של להקתו, וזה דווקא כיוון חדש ומעניין. הקטע הסוגר את האלבום, “Over and Out”, משלב צפצופים אלקטרוניים נקיים עם קרעכצים תעשייתיים ומסיים את האלבום כולו באקורד קודר.

מאז ומעולם היה בניין אינץ’ ניילז משהו ילדותי ופשטני. זה היה סוד ההצלחה שלהם, ביחד עם הכישרון הברור של רזנור לחבר בין סאונדים תעשייתיים ואגרסיביים לכתיבת שירי פופ. אחרי שנים של כתיבת פסקולים לסרטים, נראה שרזנור הצליח להוציא אלבום יותר בוגר ומעניין. “Bad Witch” הוא כנראה האלבום הטוב ביותר שניין אינץ’ ניילז הוציאו זה שנים.

שורה תחתונה: אפוקליפסה עכשיו או רוק תעשייתי עם סקסופון