יצאת פיתה: גילת אורקין יוצרת פורטרטים ססגוניים מחומרים אכילים

כשפותחים את עמוד האינסטגרם של גילת אורקין “year of the sandwich”, התגובה הראשונית היא “וואו”. ואז עוד “וואו”. ואז מדפדפים קצת ועוד “וואו”.

זה שלוש שנים שאורקין יוצרת מדי יום פורטרט של אדם אחר, עשוי מחומר גלם אחד עיקרי: פיתה. עם הפיתה, ומוצרי מזון אחרים שנלווים אליה, היא מצליחה לעצב פורטרטים מדויקים, מלאי הבעה, אישיות וצבע, של אושיות תרבות, אנשים מפורסמים ובעלי חיים, הכל בהתאם להתרחשות ספציפית מההיסטוריה סביב התאריך של אותו יום.

בניגוד להתחלה, את היצירות שלה אורקין כבר לא משתדלת לעשות טעימות. “הכל בהן אכיל. הדבר היחיד שעוד לא הצלחתי למצוא לו תחליף אכיל הוא ריסים, שאני עושה מריסים מלאכותיים. כל השאר אכיל – אני משתמשת בבצק סוכר, גבינות, ירקות, פירות יבשים, נקניקים. השילובים הם מוזרים אבל לגמרי אכילים”.

עבודות של גילת אורקין. “הכל אכיל חוץ מריסים שלא מצאתי להם מזון מתאים”

בימים אלה מציגה אורקין במסגרת התערוכה “עיניים גדולות” המוצגת בגלריה “על הצוק” בנתניה (עד 22 ביולי). התערוכה, שאותה אצר ד”ר גיא מורג צפלביץ’, עוסקת בנושא שנראה שעוסקים בו לא מעט בתקופה האחרונה — השילוב בין אמנות ואוכל. לצידה אמנים כמו זאב אנגלמאייר שמציג מנות ענקיות של גפילטע פיש שמעופפות בחלל ודינה שנהב שמציגה את שולחנות הסעודה המוכרים שלה עשויים מספוג צהוב.

הז’אנר האמנותי החדש הזה שפיתחה הגיע בכלל כי הבת שלה עלתה לכיתה א’ ולא הסכימה לאכול שום דבר שהיא היתה שולחת לה לבית הספר. “היא היתה חוזרת כל יום עם האוכל, והבנתי שזה לא יכול להמשך ככה”, היא מספרת. “בהתחלה הייתי יוצרת לה דברים מעוגיות ושוקולד, אבל אז החלטתי להוסיף לזה ערך מוסף ולחבר כל יום את מה שאני שולחת איתה בקופסת האוכל למה שקרה באותו היום בהיסטוריה.

אורקין מספרת כי התחילה לעבוד עם פיתות וליצור דימויים שונים והעלתה אותם לאינסטגרם שלה. “יום אחד יצרתי פורטרט וקיבלתי עליו המון תגובות, וייעצו לי לפתוח חשבון אינסטגרם שמיועד רק לזה. אחרי חודשיים גילתה את החשבון האמנית קרן שפילשר. היא חיברה אותי לאוצרת קרן בר־גיל שהזמינה אותי לאירוע ‘אמנות ואוכל’ שהיא ערכה בו הצגתי שני פורטרטים. משם הכל התגלגל”.

גילת אורקין. “השנה התחלתי בעקבות הפיתות לעבוד גם עם עור שאותו כן אפשר לשמר לאורך זמן” צילום: אוראל כהן

את מתפרנסת מזה או שמדובר בתחביב לזמנך החופשי?

“זה עדיין בזמני החופשי. אין לי הרבה זמן לדברים חוץ מזה. אבל מאוד השתפרתי בשנים האלה מבחינת הטכניקה, וכל עבודה לוקחת לי בערך שעה וחצי. היו כמה פרויקטים שהשתתפתי בהם כמו פרומו לערוץ עשר שבו עיצבתי את כל מגישי החדשות מפיתה, או פרויקט שבו יצרתי מפיתות פורטרטים של טייקונים לאחד העיתונים. בסופו של דבר, המטרה היא גם להרוויח מזה כסף”.

אורקין מספרת כי כדי להגיע לדיוק בתווי הפנים, היא מסתכלת בהמון תמונות. “צריך לנסות להבין את הניואנסים הקטנים של הפנים — קמטוטים, מאפיינים מיוחדים, עיוותים קטנים. יותר קל לעשות אנשים עם מאפיינים בולטים מאשר אנשים מאוד סימטריים או ילדים קטנים, למשל”.

בימים אלה יוצא לאור עוד פרויקט גדול שמשלב בין אוכל ואמנות – הספר “מדיה מעורבת” של קרן בר־גיל, האוצרת שהכניסה את אורקין לעולם האמנות עם הפיתות שלה. “יצרתי לספר ארבע עבודות שמלוות את הפתיח שכתב האוצר דורון לוריא. יצרתי וריאציות מפיתה של יצירות אמנות מפורסמות, כמו קופסאות המרק של אנדי וורהול ועבודות של בוטרו”.

עבודות נוספות של אורקין

אלה עבודות שאפשר לרכוש אותן או לשמר אותן?

“כרגע לא. אלה חומרים מתכלים. אני יודעת שיש כאלה שהחזיקו אצלם עבודות כמה חודשים, אבל הפיתה הופכת קשה מאוד די מהר. ניסיתי לשמר אותן בכל מיני דרכים, אבל בינתיים ללא הצלחה. הדבר היחיד שעוד לא ניסיתי הוא יציקות סיליקון. לי אישית כואב הלב לזרוק אותן, אז פעם בשבוע כשמגיעה המנקה, היא זורקת הכל”.

את בודקת אפשרות לעבוד עם חומרים שכן נשמרים?

“כן, השנה התחלתי בעקבות הפיתות לעבוד גם קצת בחומרים אחרים, בעיקר בעור שהעבודה איתו היא קצת דומה. זו טכניקה מגניבה מאוד כי עובדים עם משהו שהוא שטוח ודו־ממדי, אבל בגלל שאני עובדת בשכבות ומוסיפה עוד אלמנטים ואביזרים, זה מקפיץ את העבודה ונראה ממש אמיתי”.