המאור הגדול: מאור כהן באלבום חדש
יותר מכל קודמיו, האלבום החדש של כהן נותן מקום ראוי לסגנונות ולתחנות בדרכו המוזיקלית
אלבום חדש למאור כהן הוא תמיד חגיגה. הרי מדובר באיש הכי לא צפוי אך אחד שלוקח את העבודה שלו הכי ברצינות.“מקום שקוף” הוא אלבום הסולו החמישי של כהן. במהלך הדרך שלו במוזיקה הישראלית לצד אלבומי הסולו הוא הוציא אינספור אלבומים עם להקותיו השונות: “הזבובים”, “ישראלים/פעולה/סקס”, “צמד ראות” או “זקני צפת”.
עם השיר הראשון “שם” אנחנו נכנסים לאווירה חלומית ונעימה שכזאת. אפשר בקלות לעצום עיניים ולדמיין את עצמנו שוכבים בצל על כיסא נוח ביום לוהט ומפליגים בדמיון. זה שיר דרים־פופ איטי שנשען לאחור ועשוי היטב. מורגש שההפקה המוזיקלית הבינה היטב את המילים של כהן, והתוצאה היא אחד השירים הטובים באלבום. הקלידים הנוצצים בסוף, שמסתתרים מתחת לסולו הסינטי, עושים כיף לא רגיל.
מאור כהן צילום: גלעד קלוגר
“לשתוק” מגיע מעולם אחר: כהן של הלהקות. בבתים הוא של - “הזבובים” או “זקני צפת” - בפזמון הוא של “הבליינים” עד שקשה שלא לחשוב עליו עם החליפה הלבנה הנוצצת מאז. השוס מגיע עם קולות הרקע בסופו.
”בוא”, גם הוא מעולם אחר לחלוטין. הדואט הזה עם דורון טלמון הוא הניסיון של כהן לדבר בשפת 2018, או אולי נכון יותר, בשפת הפקת חו”ל. אופיר קנר, המפיק המוזיקלי, הצליח למזג שיר רדיו חמוד, מינימליסטי אך קליט, אינטליגנטי אך קליל.
“איתך”, גם הוא סרט אחר לגמרי. נפתח בפסנתר כבד, אמיתי ועתיק שכזה, שישר מזריק לווריד את אווירת אלבומו ”פרחי הרע” שבו הלחין ושר את שיריו של המשורר שארל בודלר. כך גם ההגשה המוקפדת של כהן, שקולו שט יפה על הפסנתר, והלחן שממש מזכיר לחנים אחרים של כהן מאותו אלבום.
עטיפת האלבום החדש צילום: גלעד קלוגר
“לצאת מזה” מביא יחד איתו ריף גיטרה מדליק שנמצא מאחור בבתים, פזמון קליט וסי־פארט שהוא חוויה בפני עצמה. שיר שקצת הזכיר לי את הגישה של חברו לקליקה פיטר רוט. החשמליות המכסחות ב”לא נשאר מזה כלום” מביאים איתן עולם אחר ובועט, כהן של תחילת הדרך. ”לא נדע” מחליף כיוון ומביא רוח נוסטלגית. שיר מהסוג שכיף להתרפק איתו על רגעים וזיכרונות. לרגעים יכולתי לדמיין את אריק אינשטיין מבצע אותו.
שלושת השירים הסוגרים באלבום זרקו אותי למקום אחר, בוגר יותר. “ושוב” שכתבה לאה גולדברג על אהבה שהסתיימה, עם מילים יפות־יפות, שורה מקסימה כמו “על בהונות רגליו נכנס הליל”, ועיבוד שקלע לכוונת המשוררת. הקלידים החלומיים בפתיחת ובסגירת השיר מוסיפים טאץ’ זוהר וסקסי לשיר העצוב. אחריו “הלך נפש” שכתבה רחל שיצא מעורפל ואפלולי בהתאם למילים. שני הלחנים מאוד מדויקים והולמים את הטקסטים שהם נושאים.
“שר בלי סיבה”, השיר הסוגר, מעט יותר קרקסי ותיאטרלי, עם תזמור יפה. כשהשיר תופס תנופה, זה מרגיש ממש כמו פסקול של סרט - כאילו ברקע זוג רוקד בלהט במרכזו של אולם אירועים.
יותר מכל אלבומיו האחרים, “מקום שקוף” נותן מקום לכמה שיותר סגנונות ותחנות בחייו של כהן, ריכוז של כל העולמות המוזיקליים שעבר עד כה.
