הלו אמא ואבא: איך באמת נראה מבוגר בספרי ילדים

"ההורים של היום מנסים להיות יותר חברים של הילדים שלהם", אומרת מיכל פז־קלפ, אוצרת תערוכת החוצות החדשה "המבוגר האחראי". "זו מגמה שרואים גם בדמויות ההורים בספרי הילדים, גם בגלל החוויה השונה של הסופרים החדשים ותפיסת ההורות שלהם, וגם בגלל שהספרים פונים לקהל יעד עם תפיסת עולם אחרת".

התערוכה, שתיפתח ביום חמישי הקרוב לאורך שדרות דב הוז בחולון במסגרת תערוכות הקיץ בעיר, מורכבת מ־38 איורים גדולי ממדים מספרי ילדים ישראלים, ותיקים ועכשוויים, שמדברים גם אל הקטנים שבחבורה, אבל גם אל המבוגרים שבהם. "בכוונה בחרתי תמונות מתוך ספרים שעדיין 'חיים'. עדיין נמכרים, נלקחים בספריות, ולא כל מיני דברים שאפשר למצוא רק בארכיונים. יש כאלה מהדור הקודם, כמו 'אבא פיל' ו'דוד ירח בשמים', אבל בעיקר כאלה של דמויות מהדור החדש, כמו 'אבא עושה בושות' או 'האשה שגרה באבטיח'. אלה דמויות שהילדים מכירים. בחלומי אני מדמיינת משפחה שמטיילת בשדרה, הילדים מזהים את האיורים ונזכרים בספרים שאהבו וההורים נזכרים בספרים שאהבו כילדים".

מתוך "דוד אריה בערבות רומניה"

"הילד שבתוך הורה מציץ"

ביומיום עובדת פז־קלפ כעורכת ספרי נוער וקומיקס בהוצאת כנרת וכאוצרת תערוכות במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס. בשנה שעברה פנתה אליה עיריית חולון לתכנן תערוכת חוצות תחת נושא הגג "70 שנה למדינת ישראל".

"אני תמיד מחפשת זווית חדשה שעוד לא עסקו בה", היא מספרת, "ואחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שדמויות של מבוגרים בספרי ילדים היו בהתחלה מאוד סמכותיות, אבל עם השנים נעלמו ובמקומן הגיעו דמויות חדשות שהן עדיין בעלות סמכות, אבל במקביל הן גם ילדותיות, בכל אחת מהן יש ילד שמציץ החוצה. חנן הגנן של רינת הופר, למשל, הוא דמות שמובילה את הילדים אבל הוא גם ליצן, ודוד אריה מסדרת הספרים של ינץ לוי הוא שטותניק.

מתוך "מר גוזמאי הבדאי"

מה לגבי חלוקת תפקידים בין המבוגרים בבית? זה גם עניין שהשתנה?

"כן. בעבר האבא היה הדמות המרכזית בספרי הילדים, הוא זה שהלך לעבודה וקיבל החלטות והאמא היתה בעיקר במטבח ובבית, כמו למשל אמו של נפתלי ב'סיר הסירים' שהיא לחלוטין דמות אמא מסורתית. היום האם היא האוטוריטה בבית והאב הוא סוג של ילד מגודל. בחלק מהמקרים יש דמויות גם של מבוגרים שממלאים את החור של ההורה, כמו 'דודי שמחה'".

כבוד למאיירים שנשכחו

עניין משמעותי נוסף בתערוכה הוא התהליך שעבר איור הספרים הישראלי. "בתחילת הדרך הסגנון הנפוץ היה מאוד קריקטוריסטי ואחיד", אומרת פז־קלפ, "ואילו היום הוא כל כך מפותח ומגוון בקווים וסגנונות שונים".

"סיר הסירים"

יצרת קשר עם המאיירים לטובת התערוכה?

"כן כמובן, וזאת היתה הרפתקה בפני עצמה, אפילו עבודה בלשית לפעמים. יש מאיירים שכבר אינם בחיים, אחרים מאוד הופתעו שפתאום נזכרו בהם, משום שהם כבר מזמן לא עוסקים באיור והיו המומים לשמוע שבכלל מכירים את העבודות שלהם".