תערוכה: בעקבות עטיפות האלבומים השונים של הביטלס

את הביטלס מכירים כולם בזכות המוזיקה, אבל גם הצד הוויזואלי בעבודה שלהם השפיע מאוד על אמנים ומעצבים. בשבועיים הקרובים יוצגו בקפה סאגה בשוק הפשפשים ביפו עבודות של אמנים ומעצבים ישראלים שנוצרו בעקבות עטיפות האלבומים השונים של הלהקה. התערוכה, שנקראת “Beatles Under Covers” (עד 7 ביוני) מציגה עבודות שכולן גם יעמדו למכירה ב־8,000 שקל.

קפה סאגה נמצא בצמוד לגלריה סאגה היפואית שנפתחה לפני כארבע שנים על ידי משפחת שקל. בתחילת דרכה התרכזה הגלריה באמנות רחוב מהארץ ומהעולם, ובהמשך שינתה כיוון והפכה לגלריה לעיצוב ישראלי. בשנים האחרונות הפכה הגלריה לאחד השמות הבולטים בתחום בארץ, ולכזו שדואגת לספק במה למעצבים ישראלים צעירים ובוגרי בתי ספר לעיצוב. קפה סאגה נפתח כ”הרחבה” של הגלריה, ובו יכול הקהל ליהנות מהעיצוב הישראלי תוך כדי שהוא נהנה מאוכל וקפה איכותי, והוא משמש גם כחלל לאירוח של אירועי תוכן, כמו בתערוכה הנוכחית. במהלך ימי התערוכה יתקיים במקום שלל אירועים, מהקרנות של סרטים, דרך הרצאות וכלה בפעילויות ביטלס לילדים.

העבודה של בועז סידס צילום: עמית שעל

הרעיון לתערוכה הנוכחית עלה כבר לפני כמה שנים, כאשר הגלריה הזמינה עבודות על בסיס עטיפות האלבומים של הביטלס מהאמן Dede, שיצר עבודה בהשראת האלבום “Sargent pepper’s lonely Hearts Club Band” . עם הזמן נוספו עוד ועוד עבודות שאותן יזמה הגלריה של אמנים שונים שהגיבו לאלבומים שונים, וזו כבר היתה הזדמנות לאגד את כולן תחת תערוכה. “אני דווקא לא מעריץ גדול של הביטלס”, אומר האמן בועז סידס שמציג בתערוכה. את סידס מכירים בעיקר הודות לאמנות הרחוב שלו, שבה הוא מוכר בכינוי UNTAY. הוא גם יצר את אחת העבודות הגדולות ביותר ביריד צבע טרי האחרון — ציור קיר על גבי שלושה ביתנים בגני התערוכה שצייר יחד עם אמן נוסף, ליאור בנטוב המוכר בשם PESH. “אחד האלבומים שאני כן מעריך הוא ‘Revolver’, בעיקר הודות לכל הניסיונות הפסיכודליים שנעשו שם. לכן בחרתי את עטיפת האלבום הזה וגם יצירת העבודה שלי היתה לחלוטין פריסטייל, בדומה למה שקרה ביצירת האלבום עצמו”.

העבודה של בועז סידס צילום: עמית שעל

אתה מקבל השראה ממקורות ויזואליים קיימים, או שזה חדש עבורך?

“כן, אני אוהב לעבוד בהשראת מקורות. ברוב המקרים זה באמת מגיע מתחום המוזיקה, בעיקר מקליפים. במקרה הזה לא היו הגבלות, ועבדתי די באופן חופשי כמו שאני אוהב, בלי לתכנן יותר מדי מראש, ואני חושב שהעבודה מייצגת את הקו האמנותי שלי”.

לצד העבודות בהשראת עטיפות האלבומים יש גם שתי עבודות קצת שונות. האחת היא של צחי נבו שיצר מסכות בדמות ארבעת חברי הלהקה, והשנייה היא של קובי סיבוני שיצר את הגיטרה של פול מקרתני מחוט ברזל, חומר שאיתו הוא עובד כבר שנים. “הרעיון ליצור גיטרה עלה בשיחה עם צוות הגלריה”, מספר סיבוני. “זה בעצם רישום תלת־ממדי בחלל, קו בעובי אחיד למדי מחוט שאיתו אני מפסל באמצעות קאטר ופלייר כבר הרבה שנים. הגיטרה מבחינתי היא חלק מסדרה שלמה של עבודות שאני עובד עליהן כבר זמן מה, של פסלים תלת־ממדים שמייצגים דברים שנמצאים, אבל לא באמת נמצאים”.

הגיטרה שיצר קובי סיבוני מחוטי ברזל צילום: עמית שעל

כשאתה יוצר אובייקטים מחוט ברזל, אתה מנסה להישאר נאמן ליצירה המקורית?

“כן, אני מנסה לעבוד בגודל של אחד לאחד, ובמקרה של הגיטרה הוצאתי תוכניות מפורטות שלה מהאינטרנט וניסיתי להיות נאמן אליהן, כולל כל הכפתורים וכל הפרופורציות. אבל גם אם זה לא יוצא בדיוק, זה לא נורא, כי מדובר בפסל. יש לי המגבלות של חוט הברזל ואני מקשיב להן. אני לא אונס את החומר להיות משהו שהוא לא”.