גראס למבוגרים: אלבום הסולו השלישי של סולן סופרגראס מוכיח שהתבגר

החודש הוציא קומבס את אלבום הסולו השלישי שלו, “World’s Strongest Man” (הליקון). האלבום האחרון שסופרגראס עבדו עליו, שמעולם לא הושלם ולא שוחרר, אמור היה להיות מושפע מקראוטרוק - ז’אנר הרוק הניסיוני שפרח בגרמניה בשנות ה־70. האלבום ההוא נזנח, אך ניתן לשמוע הדים של הטרטור המוטורי של הקראוטרוק בשיר “Walk the Walk” ובעוד כמה משירי אלבומו החדש של קומבס. עוד השפעות הן האלקטרוניקה הצרפתית של הרכבים כמו אייר, אר נ’ בי חלקלק, ועוד אזורי סאונד שמעולם לא היו חלק מהפלטה של הבריטפופ.

גאז קומבס, למטה: עטיפת האלבום. מושפע מאלקטרוניקה צרפתית צילום: Steve Keros

הסולן לשעבר של להקת הניינטיז הכי שובבית הוא כבר לא הילד המגניב בעל הניאנדרטל־שיק, אלא גבר בן ארבעים פלוס, אב לשתי בנות, וככזה הוא שואל את עצמו שאלות שבניינטיז הוא לא חלם שאי פעם יצטרך לתת עליהן את הדעת.

ההשראה לאלבום החדש באה לקומבס מקריאת “מוצא האדם”, לא של צ’ארלס דרווין, אלא של האמן הבריטי העכשווי גרייסון פרי, שחוקר את נושא הגבריות ונוהג ללבוש שמלות בדרך לקבלת תשובות על הסוגיה. עם שם שהושאל מתחרות “האיש החזק בעולם”, סמל לגבריות הישנה שבה גבר היה צריך להרים סלע מעל הראש, וטקסטים מעורפלים על הקושי של הגבר החדש למצוא איזון נפשי בעולמנו, האלבום החדש של קומבס הוא חוויה מאתגרת שמצריכה כמה האזנות חוזרות. בדיוק כפי שהגבריות כיום היא יותר מורכבת מהסטריאוטיפים המאצ’ואיסטים של שנים עברו, כך גם האלבום בנוי משכבות וניואנסים. קומבס עדיין מפלצט כמו פעם, אך מרבית השירים נבנים לאט ואינם מכילים את הפזמון הסופרגראסי המתפרץ - ראו הוזהרתם.