"NOVA כרמן": הפירואט הלוהט
החיבור בין הבלט הישראלי לכוריאוגרפית שרון אייל ב"NOVA כרמן" הוליד יצירה רוויה יצרים, המשלבת מוזיקה אלקטרונית ותאורה אפלה. הכול חוץ מחצאיות טוטו
החיבור בין להקת הבלט הישראלי לכוריאוגרפית שרון אייל עם היצירה “NOVA כרמן” נשמע מסקרן עוד בשלב הרעיון. הלהקה שמשמרת ומטפחת את הרפרטואר הקלאסי והניאו־קלאסי מורגלת לפירואטים וחצאיות טוטו. אייל היא כוריאוגרפית מודרנית, אקלקטית, פראית, חושנית ומסקרנת, ששפתה התנועתית מושפעת מהגאגא של אוהד נהרין. התוצאה היא חוויה מרתקת המשלבת בין שני הסגנונות.
האופרה הפופולרית “כרמן” של ז’ורז’ ביזה זוכה ביצירתם של אייל ושותפה ליצירה גיא בכר לעיבוד עכשווי אבסטרקטי ורווי יצרים עם מוזיקה אלקטרונית ותאורה אפלה. מהיצירה המקורית נותרו שאריות שמבליחות פה ושם ומזכירות בהשראת מה נוצרה. יכולותיהם הפיזיות המדהימות של רקדני הבלט הווירטואוזים מתיישבות היטב על הכוריאוגרפיה של אייל שמותחת את גבולות התנועה ומעירה חלקי גוף שלא תמיד משתתפים בבלט המסורתי. אייל הורידה את הבלרינות מנעלי הפוינט, נתנה תפקידים ראשיים לגברים ופירקה את הגוף לחלקיו תוך שליטה מושלמת במפרקים.
מנהלת הבלט הישראלי לאה לביא. “אנחנו קודם כל להקה קלאסית, אבל יש לנו חובה להתחדש" צילום: עומר געש
“כבר הרבה זמן מדברים אצלנו לעשות את ‘כרמן’ והרעיון המקורי היה לשלב את זה עם פלמנקו”, מספרת מנכ”לית הבלט הישראלי לאה לביא. “כשקלייר (בייליס נגר, מנהלת אמנותית בפועל - מנ”ש) הציעה את החיבור לשרון הבנו שזה יכול להיות נהדר ומעניין. שרון בעלת מוניטין בינלאומי והרקדנים שלנו איכותיים עם יכולות מאוד גבוהות, כך שהסיכון נמוך וזה הימור שהוכיח את עצמו”.
לביא הגיעה מהעולם העסקי לבלט לפני שמונה שנים כשהגירעון עמד על 7 מיליון שקל. הלהקה פעלה תחת הסכם הבראה שאחד התנאים שלו היה החלפת המנכ”ל המייסד הלל מרקמן אותו החליפה לביא אחרי שנתיים כסגניתו. לאחר תהליך שיקום ארוך הכולל החלפת ההנהלה האמנותית, רענון הרפרטואר ומענק של 3 מיליון שקל ממשרד התרבות, צומצם הגירעון ב־2016 ל־800 אלף שקל, ובמאזן של 2017, לדברי לביא, המאזן של הבלט צפוי להתייצב.
מנהלת הבלט הישראלי לאה לביא. “אנחנו קודם כל להקה קלאסית, אבל יש לנו חובה להתחדש" צילום: Ira Tashlitsky הפירואט הלוהט
“יש אומרים שהבלט הקלאסי גווע, אבל זה כל כך לא נכון”, אומרת לביא, “על פי פיל”ת (מחקרי תרבות - מנ”ש), מספר הצופים בארץ בשנים האחרונות היה לפעמים יותר גבוה משל להקת בת שבע שאני מסירה בפניה את הכובע ואנחנו מגיעים ללמעלה מ־50 אלף צופים בשנה”.
לביא מדגישה שמדובר בצופים בארץ, שכן המצב בחו”ל הוא שונה בשל הקושי של הבלט, להבדיל מלהקות מחול מודרני, לפעול מעבר לים. “קשה לנו להתחרות עם הקלאסיקות של הבלט מול הלהקות באירופה. הרפרטואר דומה אבל להם יש תקציבי עתק ולנו יש קושי עצום לשנע את התפאורות, התלבושות ועשרות הרקדנים והצוות הטכני. אלה עלויות יקרות”.
נתון זה נלקח במסגרת השיקולים להתחיל להתפתח בבלט גם לאפיקים מודרניים. “אנחנו רוצים חשיפה בינלאומית ובעבודה כמו כרמן יש רק 16 רקדנים, אין תפאורה והתלבושות מינימליות. היא פותחת לנו דלתות לחו”ל, כי פסטיבלים ואמרגנים יזמינו אותנו”.
אבל בכל זאת, אומרת לביא, זה לא השיקול המרכזי של הבלט. “אנחנו קודם כל להקה קלאסית ונשמר את ההפקות הקלאסיות שלנו תמיד. יחד עם זאת יש לנו חובה להתחדש ולהתרענן ולאפשר לרקדנים לצמוח, כי עבודות מסוג זה מצמיחות רקדנים. אנחנו נעשה כאלה הפקות אחת לשנתיים־שלוש. מההיבט האמנותי ידעתי שזה הימור בטוח אבל החשש שלי היה איך הקהל שרגיל להפקות קלאסיות יתחבר לזה. הרי עם הצלחה אמנותית וביקורות טובות לא משלמים משכורת.
“במבחן הקהל הרחב אנחנו בתחילת הדרך והתגובות טובות. אין לי ספק שהעבודה עם שרון תפתח אותנו לקהלים חדשים וצעירים שאנחנו מאוד רוצים להגיע אליהם”.
