נולדה מחדש: סרט חדש על תהליך ההריון והלידה של אם פונדקאית

כשהיא מדברת על חלומות שהופכים למציאות עיניה נפערות וקשה שלא לשים לב לכך שהגשמה, מסוגים שונים, היא הקו המנחה של חייה ושל הסרט שיצרה. היא נולדה וגדלה בתל אביב למשפחה שידעה דבר או שניים בתחום ההגשמה העצמית, שכן שתי אחיותיה הן מנכ”לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח ואיילת בן עזר סגנית נשיא במרכז הבינתחומי. רוסק־גיסין עצמה חלמה על קריירה בתחום הקולנוע ולמדה קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, אבל לבקשת אביה ז”ל, הלכה גם ללמוד “מקצוע אמיתי” — עריכת דין.

סיגל רוסק גיסין צילום: אוראל כהן

אבל החלומות קראו לה להגשים אותם וב־2011 עמדה לצד חברה שביקשה לעבור הליך פונדקאות. “אני אוהבת ילדים, משפחה, את תפקידי כאמא”, היא מספרת, “יש לי שלושה ילדים ומבחינתי זה התפקיד הראשון שלי. כשנחשפתי לתהליך הפונדקאות יחד עם החברה שלי, זה הרגיש לי כמו הייעוד שלי: לעזור למשפחות שצריכות לעבור את התהליך”.

הסבה מקצועית

רוסק־גיסין הסבה את משרד עורכי הדין שלה לכזה שפועל בתחום הפונדקאות ויצאה לדרך. תוך כדי, הרגישה שעכשיו הזמן שלה להגשים עוד חלום נושן וליצור סרט על הנושא. “חלמתי על זה מגיל 20”, היא אומרת, “כשהזוג רינת ואלעד רוזנצוויג הגיעו אליי עם סיפורם הקשה והמורכב, הבנתי שחובה לעבד את הסיפור שלהם וליצור סרט דוקומנטרי מעורר השראה”.

רינת ואלעד רוזנצוויג עומדים במרכז “שיר למעלות” יחד עם עינב הפונדקאית שאמורה לשאת את ילדם הראשון. הסיפור שלהם הוא לא פחות ממפעים. כיום הם בשנות הארבעים המוקדמות לחייהם אבל הם הכירו בכלל בגילאי העשרים שלהם, והיו זוג במשך עשר שנים. הם נפרדו ואלעד עבר ניתוח פוליפים פשוט שהותיר אותו נכה ב־100%. במהלך הניתוח נשכחו שתי תחבושות באפו והוא נותר עיוור, בעל קשיים מוטוריים ודיבור לקוי. אבל האהבה שלהם לא גוועה במהלך שנות הפרידה ורינת ואלעד חזרו להיות זוג. לאחר שלא הצליחו להביא ילדים בעצמם, הם פנו לעזרת אם פונדקאית, והסרט עוקב אחר מערכות היחסים המורכבות של השלושה: ההדים במשפחותיהם וההתמודדות עם הנכות. ובלי להרוס לכם את הסוף, רק נגיד שהם הוכיחו עצמם כחזקים מהכל, כעולים על כל דמיון.

מתוך הסרט שיר למעלות צילום: גד אייזן

עוצמה מתפתחת

צפייה בסרט מותירה את הצופה המום ואופטימי עם כל התפתחות של העלילה. הכל קורה שם, כל מה שיכולתם לדמיין לגבי הליך פונדקאות ועוד קצת. בואו נאמר שעם ג’וליה רוברטס בתפקיד ראשי, בהחלט אפשר לחשוב שמדובר בתסריט הוליוודי. גיסין מסכימה. “נכנסנו לפרוייקט הזה בלי לדעת את האמצע והסוף, כי ככה זה בדוקו. וככל שהעלילה התקדמה זה הפך מדוקו ישראלי, תל־אביבי, למשהו גדול ועוצמתי שהכל קורה בו”.

התחושה העיקרית בסיפור היא לאו דווקא הגשמת חזון הפונדקאות, אלא יותר העוצמה של כל דמות. לשם כיוונת?

“חשבנו על התוכן, איך להביא את כל הסיפורים שיש שם. הסיפור של אלעד למשל, הוא הרבה מעבר להליך הפונדקאות, ורינת, שחזרה אליו אחרי שהפך לנכה. על אהבה שבאמת, בלי קלישאה, מתגברת על מכשולים קשים. היה חשוב לי להביע את זה, להראות איך החיים צומחים”.

אז זה מעבר מלהעניק אופטימיות לזוגות שזקוקים לעזרת פונדקאית.

“לגמרי. אלעד הוא אדם מדהים. היו לו רגעים קשים מאוד והוא החליט לצמוח מהם. יש לו חדר מלא בגביעים מאליפויות בישראל ובעולם בתחום השיט. גם בתחרויות שמערבות רואים ועיוורים. הוא חזק ומעורר השראה”.

ומה עם הצד של הפונדקאיות?

“בעיניי הן הגיבורות האמיתיות. הן מונעות משילוב של מניעים כלכליים ורצון לעשות מעשה טוב. חשוב לי מאד שיהיה מניע והבנה לעומק של מעשה שהוא גדול מהחיים. זה אף פעם לא כסף נטו. זה פשוט לא יכול להיות”.

בסרטה של רוסק־גיסין הוגשמו הרבה חלומות. יותר ממה שאתם מסוגלים לדמיין. לאחר ההקרנה בדוקאביב, “שיר למעלות” יוקרן גם בקשת וכעת מתפנה רוסק־גיסין להגשים את החלום הבא בתור. “אני כבר בהליכי פיתוח של הדוקו הבא שלי”, היא אומרת, “אני אוהבת לחלום ולראות את זה מתגשם”.