ערן צור מתחבר לצד הנשי
את “חגיגה” של שרית חדד הוא בנה מחדש ואת “שבתות וחגים” של יהודית רביץ הוא מגיש שונה לגמרי. ערן צור במופע המוקדש כולו לשירים של זמרות ויוצרות
“שירת נשים יושבת אצלי חזק על שולחן העבודה ואני מאוד מרוכז בזה עכשיו”, אומר הזמר והיוצר ערן צור לקראת הפרויקט החדש שלו. הכל התחיל לפני כשנה כשצור ניהל מוזיקלית מופע מחווה לתרצה אתר במסגרת פסטיבל ישראל. השיר “בגלל הלילה” נותר ללא מבצע וצור לקח על עצמו את המשימה. התוצאה היתה מרשימה וחברו המוזיקאי שלומי שבן הציע לו לעשות מופע שלם בו הוא שר שירים של זמרות ויוצרות.
כך נולד הרעיון למופע “בגלל הלילה - ערן צור שר זמרות ישראליות”, שיעלה ב־16 במאי במסגרת פסטיבל “מג’סטה” במרכז אמנויות אלמא בזיכרון יעקב בניהולו האמנותי של שבן.
ערן צור: יש משהו ברגישות הנשית שמעניין אותי בתור זכר. יש לנשים טרמינולוגיה ובחירת מילים שונה משל גברים” צילום: נמרוד גליקמן
הפסטיבל משלב מוזיקה, אמנויות וקולינריה, ומשתתפים בו ברי סחרוף ואבישי כהן, יוני רכטר שיחזור לאלבום הבכורה, שולי רנד, קרן אן ושרון אייל, השף אסף גרניט ועוד. במופע יעסוק צור ביצירותיהן של חוה אלברשטיין, אהובה עוזרי, קורין אלאל, ענבל פרלמוטר, שרית חדד, נאוה סמל תרצה אתר ועוד.
“אני לא רק מבצע, יש שירים מסוימים שהתערבתי בתכנים, באחרים יצרתי גרסה משלי לביצוע עם מילים אחרות, וכאלה שאני משאיר כמו שהם”, אומר צור ל”כלכליסט”. “את השיר ‘חגיגה’ של שרית חדד הפכתי לסיפור. מוזכר שם אדם שנסע איתה אז אצלי היא התאכזבה ממנו וחזרה לבד. פירקתי את המוזיקה, שיניתי את המילים ובניתי אותו מחדש, זה לא אותו להיט של שרית חדד. השיר ‘קח אותי’ של היהודים מבחינתי הוא על ילדה שההורים שלה נפרדים והיא אומרת לאבא שלה את המשפט ‘אם אתה הולך אז קח אותי’. את ‘שבתות וחגים’ אני משאיר כמו שהוא אבל מבצע אותו מאוד שונה מהמקור, בצורת ההגשה של השירה”.
צור (53) החל את הקריירה לפני 30 שנה בדיוק כשיצא האלבום הראשון של להקת “טאטו” בה היה בסיסט. אחריה הגיעה להקת “כרמלה גרוס ואגנר” ועוד חמישה אלבומי סולו ושיתופי פעולה עם אמנים רבים במוזיקה הישראלית. בנוסף מלמד צור כתיבת שירים באוניברסיטת בן גוריון וברימון ולוקח חלק במופעים המחברים בין ספרות למוזיקה. “המילים הם הדבר שממנו אני מתחיל, זו נקודת ההתחלה והסיום. הן מאוד חשובות לי כי אני בא מעולם הכתיבה. המופע הזה מאוד עירום והדגש בו על המילה ופחות על העיבוד והכלי. אני סולו על הבמה עם גיטרה ובס”.
כשהוא נשאל אם הוא מחובר ליוצרות יותר מאשר ליוצרים, הוא משיב כי לא באופן גורף. “יש משהו ברגישות הנשית שמעניין אותי בתור זכר שלא בא משם. יש לנשים טרמינולוגיה אחרת ובחירת המילים שונה משל גברים. למשל בשיר ‘במקום הכי נמוך בתל אביב’ של אסתר שמיר היא כותבת שהיא שותה את המרירות שמסביב. זה משפט מאוד נשי שאני בחיים לא הייתי כותב. במופע אני גם מספר על הבחירות שלי”.
