יש חדש במוזיאון: האמן יוליאן רוזפלדט מפרק את המערבון

אישה עומדת בפתח בקתת עץ צנועה ומחכה. מסביב גבעות שוממות אינסופיות של המערב הפרוע. שיערה אסוף היטב. הרוח נעה בשמלתה האדומה. אז, לפתע, מה שנדמה לצופים כבית, מתחיל לנוע אחורה בתנועה מכנית ומתגלה כתפאורה בלבד. האשליה של אמת קולנועית מתפרקת לקיר עשוי עץ הנע על מסילה בסט קולנוע.

זוהי סצנה מתוך העבודה "לילה אמריקאי" של האמן ובמאי הקולנוע הגרמני יוליאן רוזפלדט, עבודה שהיא הומאז' פרשני לז'אנר המערבון האמריקאי, המוצגת בתערוכה "הוליווד ומיתוסים אחרים" באוצרות רותי דירקטור במוזיאון תל אביב.

רוזפלדט (53), שעבודותיו נמצאות בעשרות אוספים נחשבים ־ ביניהם של המומה בניו יורק ושל סאצ'י בלונדון ־ מוכר ביותר עבור סרטו "מניפסטו" מ־2017 בו מגלמת קייט בלאנשט לא פחות מ־12 דמויות שונות, שכל אחת מהן מייצגת זרם אחר באמנות.

הוא הגיע לישראל בשבוע שעבר לרגל פתיחת התערוכה וכאורח כנס מחלקת אמנויות המסך באקדמיה "בצלאל".

יוליאן רוזפלדט. העבודה נוצרה בעקבות ביקור באיים הקנריים צילום: אוראל כהן

לקחת מה ששיך לאחרים

חמישה מסכים גדולים מוצבים בווידיאו־אינסטליישן של רוזפלדט במוזיאון תל אביב ופועלים במקביל. הדמויות שמוקרנות עליהם חיות את זמן המסך כשחקנים בהצגת תיאטרון: בזמן שסצנה אחת מתרחשת במסך אחד, סצנות אחרות דוממות, מחכות לתורן, כך שנוצרת אשליה של זמן שמתקיים במקביל, בקולנוע שמפורק לסצנות ולמסכים שונים.

"'לילה אמריקאי' נוצר אחרי ביקור שלי באיים הקנריים." מספר רוזפלדט בראיון ל"כלכליסט", "הנוף באי טנריף הזכיר לי את הנופים שראיתי במערבונים שגדלתי עליהם. באותה תקופה פליטים רבים הגיעו לאי על ספינות ממערב הסהרה, הם גרמו לי לחשוב על המתיישבים החדשים במערבונים, שהגיעו מאירופה על ספינות לחוף המערבי בארה"ב, ועשו את דרכם מערבה, להרפתקאה של הסְפַר, למקום הלא מתורבת או מאויש.

מתוך הסרט "לילה אמריקאי"

"אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים אותי בעבודתי הוא מיתולוגיות לאומיות (רוזפלדט גם יצר עבודות העוסקות במורכבות של האומה הגרמנית, ביניהן מיצב ווידיאו מ־2011 בשם "My home is a dark and cloud־hung land", ע.ב ). המערב הפרוע הוא תמצית המיתולוגיה האמריקאית של הסְפַר, פריצת הגבול אל הלא מיושב. כך קראו לזה, כשלמעשה מה שקרה בפועל הוא שלקחו וגנבו שטחים מאנשים שחיו שם מאז ומתמיד.

"הם היו מהגרי עבודה, שחיפשו חיים טובים יותר לעצמם מאשר היה להם באירופה, אבל כדי לעשות את זה היו צריכים לקחת את מה ששייך לאנשים אחרים. לא היה להם שום מנגנון של חוק, כך שהם הפכו לשריפים של עצמם".

מתוך הסרט "לילה אמריקאי"

בוקרים ומסוקים

רוזפלדט מפרק את ז'אנר המערבון ומחלק אותו לחמשת מרכיביו העיקריים. הראשון שבהם הוא הקאובוי הבודד ש"נראה יותר כדמות הלקוחה מציור הרומנטי של הצייר קספר דוד פרידריך ולא של זה של פרסומת למרלבורו", אומר רוזפלדט.

"הקאובוי בסרט מגיע לחוף הים הפסיפי", הוא ממשיך, "דבר שאף פעם לא רואים במערבונים. במציאות הבוקרים וודאי ראו את החוף, כי לקליפורניה חוף ים, אבל זה משהו שלא רואים במערבונים, כי צילום של ים לא מעביר את תחושת האינסופי של הסְפַר ונופי הטבע של המערב הפרוע".

במסך אחר, עיירה נטושה שברגע משונה נוחת לתוכה מסוק קרב אמריקאי ומפתחו קבוצת לוחמים מסתערת לכל עבר, סצנה מופרכת וחזקה שכמו מלחימה את הסרט "אפוקליפסה עכשיו" של קופולה בז'אנר המערבון.

"במובן המטאפורי השטחי", מסביר רוזפלדט, "אמריקה של היום תוקפת את היסודות המיתולוגים שלה עצמה".

קייט בלאנשט ב"מניפסטו" צילום: Sundance Institute

אובמה ובוש מתקוטטים

בסצינות אחרות תפגשו מדורה ובה אחוות בוקרים ששרים קטע משיר היפ הופ של הזמר 50 סנט ומסבאה ובה מופע תיאטרון בובות כששתי הבובות שמופיעות בו הן בדמותם של ברק אובמה וג'ורג' וו. בוש, המתקוטטים כשני בוקרים.

"בשלבי הכתיבה של הסרט ג'ורג' וו. בוש היה הנשיא, ואף אחד לא ידע עדיין מה יהיה עתידו של אובמה", מספר רוזפלדט, "בוש הבן התנהג בעיני כקאובוי שהתנהגותו לא טובה. הוא משקף ומושפע מאוד מגישת השריף של ג'ון ווין, תמצית העוצמה והפטריוטיזם, מייצג חשיבה רפובליקנית אמריקאית קלאסית של 'Here a man settels his own problems'" – הגנה על המולדת, ללא ספקות".

נשיא ארצות־הברית מושפע משחקן קולנוע?

"הצפייה בקולנוע מעצבת אותנו כבני אדם ואת האופן שבו אנחנו חיים. דרך טובה להדגים את ההשפעה של הקולנוע עלינו היא סצנות נשיקה בסרטים. מישהו יכול לשנות את האופן שבו הוא מתנשק בעקבות צפייה בסרטים וייתכן שהפעם הראשונה שראה נשיקה היתה בקולנוע.

"אנחנו לא מי שאנחנו סתם כך, באופן מפתיע, אנחנו מהדהדים את מה שצפינו בו דרך מה שאנחנו אומרים, יוצרים וכותבים.

"אני חושב ששורשי המדיניות של ארה"ב היום במלחמותיה ובגישתה לגבי זרים, נטועים שם. במיתולוגיות המונצחות במערבונים. עד היום, האופן שארצות הברית מתנהלת בזירה הבינלאומית דומה להתנהגות של שגיבורי המערב הפרוע. כאילו שמנהיגיהם אומרים לעצמם, 'אני יודע שאני עושה משהו לא ממש נכון, אבל לפני שהם יגידו לי משהו לגבי זה, אני הולך לירות בהם'".

"על מיתוס הסְפַר, אחראים לא רק ספרי ההיסטוריה, אלא גם ז'אנר המערבון. אני מאמין שאם ז'אנר המערבונים לא היה קיים, ככל הנראה מדיניות ארה"ב לא היתה כפי שהיא נראית כיום. ייתכן שזו טענה נועזת אבל אני חושב שהיא נכונה".