השגרירים: הדואו של מתן אפרת ומאיה בלזיצמן כובש פסטיבלים בעולם

"את התרבות שממנה אני באה אני מעבירה הכי טוב בעברית, וברגע שאנחנו השתכנענו שהעברית מנצחת ‑ גם הקהל משתכנע”, מספרת המוזיקאית מאיה בלזיצמן על הופעותיה בעולם עם בן זוגה, המוזיקאי מתן אפרת. “כמובן שאם נופיע במקסיקו ניתן שיר או שניים בספרדית, ובצרפת נכניס קטע בצרפתית, אבל רק כממתק”. זה מה שהקהל בעולם רוצה לשמוע, מוסיף אפרת, “לא הייתי רוצה לשמוע אמן צרפתי שבא לבארבי ושר באנגלית, זה לא מעניין אותי. כל שבת בבוקר אנחנו שמים קבוע מוזיקה ברזילאית, זה בפורטוגזית ואני לא מבין מילה, אבל זה העניין, זה מוזיקת עולם, כל אחד מביא את מה שהוא עושה מהתרבות ממנה הוא בא”.

הדואו הבלתי שגרתי שהקימו בלזיצמן ואפרת ‑ היא בצ’לו ובשירה, הוא על התופים ‑ חזר רק עכשיו משבוע בצרפת ומיומיים באסטוניה. לא הרבה לפני כן ערכו סיבוב הופעות בן שבועיים במקסיקו ובפנמה. “מטורף, כל יום הופעה במקום אחר”, אומר אפרת. אבל הלו”ז העמוס לא מפתיע לאור העובדה שהצמד הוא להיט בסביבה, בזכות קלאקיסה ספרדית שחידשו וצילמו לה קליפ באולפן הביתי. הרשת התאהבה בקליפ, והוא גרף עד היום כ־30 אלף שיתופים ומיליוני צפיות. גם בארגנטינה ובאורוגוואי הם להיט.

בלזיצמן ואפרת יחד כבר 8 שנים. היא בת 31, הוא בן 37. הכירו בעבודה, כמה מפתיע (“קודם היינו חברים טובים, אח”כ נהיינו זוג”, כך בלזיצמן). וזה ממש לא מפריע להם “ללכת לעבודה” יחד. “לנו זה עובד”, היא מספרת, “יש הרבה זוגות שעובדים יחד ואצל חלק זה עובד יותר ואצל חלק פחות. אצלנו זה הרי התחיל כשניגנו יחד בכל מיני הרכבים עם אנשים אחרים. אחרי שנהיינו זוג החלטנו לעבוד יחד, אבל רק אחרי שנתיים כטריו עם איתמר גרוס, עשינו את הדבר שלנו. ההתפתחות היתה יפה והדרגתית, ויש הבנה מלאה של הדבר הזה ומחויבות מלאה מצד שנינו. זה תמיד שנינו יחד, אז לא צריך להגיע הביתה ולספר חוויות כי חווים יחד, וזה תמיד אדיר, זה נורא כיף גם כי יוצא לנו לראות עולם יחד”.

כחלק מז’אנר ה”ג’אז סלש מוזיקת עולם”, כפי שהם מגדירים אותו, הצמד מופיע באינספור פסטיבלים באפריקה, ארגנטינה, מקסיקו, צרפת, גרמניה ועוד, “ואז כשבאים לראות אותנו כתוב שאנחנו מישראל”, מספר אפרת, “ואנשים סקרנים להבין מה קורה אצלנו, רואים צ’לו ותופים ושומעים עברית ממש ונגנבים”.

עטיפת האלבום “שני יסודות” צילום: יחצ

שלמים עם ההרכב החסר

“הדואו הוא הסיפור”, אומר אפרת, “שני אנשים שמנגנים על שני כלים מאוד מיוחדים, השילוב הוא הנדיר. אני לא חושב שיש עוד הרכב כזה של צ’לו ותופים וזה העניין, זה הכוח. הרבה פעמים גם אנחנו מופתעים ממה שאנחנו מצליחים להפיק מהכלים הלאה”. האם המינימליזם הזה מספיק? “לא היינו עולים עם משהו לבמה אם היה מרגיש לנו חסר”, מדגיש אפרת, “זו החוכמה שבעיבודים. לא היינו עושים את זה אם זה לא היה שלם. בסוף זה צריך לשרת את המוזיקה - ובגלל שזה משרת אותה אנחנו עושים את זה רק שנינו”.

לפני חודש יצא “שני יסודות”, אלבומם השני כדואו ‑ אם לא מחשיבים אלבום מחווה של בלזיצמן לתקופת הרוקסן שאפרת היה חלק בלתי נפרד ממנו, ואלבום לייב שבו ביצעו קאברים נוספים שהם אוהבים. הראשון, שגם נקרא על שמם, יצא בשנת 2015 וכלל שירים בעברית, באנגלית וקטעים אינסרטרומנטליים. החדש מושר כולו בעברית, לטקסטים מעניינים שהלחינה בלזיצמן, מהם של זלדה ושל רוני סומק.

בלזיצמן ניגנה כמעט עם כל אמן שתוכלו לחשוב עליו, באולפן ועל הבמות. כיום היא מנגנת עם אהוד בנאי ואביב גדג’, ונמנית עם נגניות האולפן העסוקות בתחום. “לא ידעתי שאהיה זמרת, בקדמת הבמה”, היא מספרת, “תמיד ידעתי שמוזיקה יהיה הדבר המרכזי שאעשה כל חיי, ללוות אנשים. אבל צריך להקשיב ללב ולהתפתחות ואז הכל קרה יחד, הזוגיות וההרכב קרו כמעט במקביל”.

אפרת לא פחות עסוק ומנגן עם מיטב המוזיקאים, ובהם איתי פרל, דניאל סלומון, איה כורם ויסמין לוי. ”לעבודה עם אחרים יש משמעות נורא גדולה, כי זה היה השיעור של החיים שלנו”, אומרת בלזיצמן, “להיות שם בכל סיטואציה אפשרית. זו אחריות נורא גדולה, לקחת חלק בקריירות של הרבה אנשים, וזו למידה אינסופית להיות על במות מכל הסוגים והמינים, אם מול ארבעה אנשים בצוזאמן ואם מול 120 אלף איש בפארק הירקון, למדנו המון בדרך”.

בלזיצמן ואפרת בפסטיבל סרווטינו במקסיקו בשנה שעברה. מצליחים גם בארגנטינה ובאורוגוואי צילום: Carlos Juica

יותר טוב מנאום פוליטי

“אנחנו מרגישים שאנחנו באיזשהו אופן מיצגים את המדינה”, הם אומרים, “לא אירויזיון, אלא באמת מביאים איתנו מטען חיובי, כך שאחר כך כשמזכירים את המילה ישראל זה קצת מרכך, זה עוזר. לא משנה איפה אנחנו נמצאים ומטעם מי אנחנו באים, בעצם זה שאנחנו ישראלים אנחנו מייצגים את המדינה”.

השירות הזה עושה המון טוב, היא מסבירה: “אנשים באים אחרי הופעה ואומרים ‘ואוו, לא ידענו שיש תרבות בישראל, לא ידענו שיש כאלה מוזיקאים. כל הופעה של אמן ישראלי בחו”ל שווה יותר מנאום של פוליטיקאי, כי התרבות מחברת בין אנשים”.