"הלהקה" חוגג 40 שנה: מה הופך אותו לאחד הסרטים הישראליים האהובים?

ממש היום לפני 40 שנה יצא לבתי הקולנוע “הלהקה”, סרט הביכורים של אבי נשר בן ה־25. 40 שנה אחר כך “הלהקה” הוא עדיין אחד הסרטים הישראליים האהובים ביותר, ובשבוע הבא הוא ישודר כמדי שנה בטלוויזיה ביום העצמאות.

באותו יום ישודר בערוץ הקולנוע הישראלי של yes, סרט תיעודי על הפקת “הלהקה” המבוסס על חומרי ארכיון וראיונות עם יוצרי הסרט ושחקניו (גילוי נאות: את הסרט התיעודי ביים כותב שורות אלה). במוצאי יום העצמאות יוקרן בסינמטק תל אביב עותק דיגיטלי חדש ומשוחזר של הסרט, שנבחר כאחד הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי במשאל מבקרים שנערך לאחרונה.

כבר עם צאתו “הלהקה” היה יצור יוצא דופן עבור הקולנוע הישראלי: סרט נדיר שקיבל גם את אהבת הקהל (700 אלף כרטיסים) וגם את תשבחות המבקרים. הסרט הזה - שאפשר לראותו כיצירה פטריוטית ואפשר לראות בו סרט חתרני שמשתמש בלהקה הצבאית כדי להציג את צה”ל כמוסד מבורדק ומאולתר - יצר קונצנזוס שהלך והתעצם מאז.

מתוך הסרט “הלהקה”. יצירה פטריוטית או סרט חתרני? צילום: yes ערוץ הקולנוע הישראלי

רבים חושבים שסרטי הבורקס היו הז’אנר הישראלי המצליח ביותר. זה לא נכון. הקומדיה הצבאית היא הסוגה הקולנועית שכמעט תמיד זכתה לחיבת הקהל: מ”מוישה ונטליטור” של אורי זוהר, דרך “גבעת חלפון אינה עונה” של אסי דיין, ועד “אפס ביחסי אנוש” של טליה לביא. “הלהקה”, ששילב בין קומדיה צבאית ובין מיוזיקל, הוא המצליח שבהם.

גנדי סוגר את הבסיס

עלילת הסרט מתרחשת בסוף שנות ה־60, ימי מלחמת ההתשה. זהו סיפורם של שלושה חיילים צעירים שעוברים אודישנים, מתקבלים בתור “הבשר הטרי” ללהקה הצבאית ומנסים לפלס את דרכם אל מרכז הבמה אל מול העוינות והקנאה של כוכבי הלהקה הוותיקים.

השם “להקת הנח”ל” לא מוזכר בסרט, אבל הנוכחות של ששי קשת, גידי גוב, מאיר פניגשטיין, טוביה צפיר ואורי זוהר (בהופעת אורח), והעיבודים המוזיקליים של יאיר רוזנבלום, גורמים להבין שזו מעין ביוגרפיה לא רשמית לאחד המחזורים המיתולוגיים ומרובי הכוכבים של להקת הנח”ל בשלהי שנות השישים.

הפקת הסרט היתה מלאת משברים. רחבעם זאבי (“גנדי”), שהיה אז אלוף פיקוד המרכז, סירב לאשר לצלם בבסיסי צה”ל, כי הוא לא אהב שהסרט מסתיים עם “שיר לשלום” ומסריו הפציפיסטיים של יוצריו (כן, כבר אז).

במהלך ההפקה השחקנים פתחו בשביתה בגלל סכסוך על שכר. כל המעצורים עיכבו את הצילומים, אבל לא בלמו אותם. ב־11 באפריל 1978 הסרט יצא לבתי הקולנוע והפך להצלחה מיידית.

מהו סוד הקסם של הסרט? אולי זו הנוסטלגיה לסוף שנות השישים, אולי זו המוזיקה, להיטי הלהקות הצבאיות בעיבוד מוזיקלי חדש. אולי זו התחושה הרוקנ’רולית של הסרט - שבאה לידי ביטוי בדמויות המרדניות שגילמו גידי גוב, מאיר סוויסה ולירון נירגד - שגרמה לקהל צעיר להזדהות עם הסרט.

אבי נשר. הושפע מרוברט אלטמן ואורי זוהר צילום: טל שחר

הקולנוע מחליף דור

אבי נשר הושפע במידה שווה מיוצר אמריקאי - רוברט אלטמן, ש”מ.א.ש” שלו היה השראה ברורה — ומיוצר ישראלי — אורי זוהר, שנשר היה חלק מדור של במאים צעירים (בהם אסי דיין ורנן שור) שניסו למצב את עצמם כממשיכי דרכו.

“הלהקה” הופק באולפני הרצליה באותם ימים שבהם צולם שם “השועל בלול התרנגולות”, הסרט החמישי שביים אפרים קישון. “השועל” הופץ חודש אחרי “הלהקה”, במאי 1978, ונחל כישלון - הראשון בקריירה של קישון. הצלחת “הלהקה” הזניקה את הקריירה של נשר, כישלון “השועל” סיים את קריירת הקולנוע של קישון. בתוך חודש אחד באמצע 1978 הקולנוע הישראלי החליף דור.