דודי שמאי מאייר דגים עם מסרים פוליטיים וחברתיים

"כל אחד רוצה שיזכרו אותו בזכות משהו. אני רוצה שיזכרו אותי בזכות הדגים", אומר המאייר דודי שמאי, שיצר בשש השנים האחרונות מעל מאה עבודות שבהן מככבות חיות הים. ועוד ידו נטויה. ביום רביעי נפתחה תערוכת היחיד המקיפה שלו "כמו דג במים" במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון (עד ה־1 בספטמבר), שבה הוא מציג לראשונה עשרות עבודות מתוך הסדרה הבלתי־נגמרת שלו.

אבל הדגים לא היו שם מההתחלה. שמאי (48) הוא אחד המאיירים העסוקים והפעילים בארץ. "הציור תמיד נתן לי ביטחון, עוד כילד" הוא מספר. "הלימודים פחות עניינו אותי, מה שהיה חשוב לי היה תמיד הציון באמנות. מי שהניע אותי ללכת ללמוד היה הקריקטוריסט המיתולוגי זאב, שבעצתו הלכתי ללמוד איור בבית הספר 'ויטל'. כבר במהלך הלימודים התחלתי להציג עבודות לצד המורים שלי ומשם התגלגלתי די מהר לעיתונות". במשך שנים רבות הוא היה אחראי לרבות מהקריקטורות והאיורים בעיתונים "מעריב", "חדשות", "לאשה", "מעריב לנוער" ואחרים.

עבודה של שמאי מתוך התערוכה איור: דודי שמאי

"בזמן ההתנתקות ציירתי פורטרט של אריק שרון, אז ראש הממשלה, שפורסם ביום שישי באחד העיתונים הארציים" הוא מספר. "ביום ראשון שאחריו קיבלתי טלפון מהלשכה שלו שבישר לי כי הוא אהב מאד את האיור וביקש את העבודה המקורית. אחרי כמה שעות הגיע אליי נהג מהלשכה שלו שלקח אותה. זה מה שאני אוהב בתחום הקסום הזה — אתה מתחיל את הבוקר ואתה לא יודע מה הולך לקרות במהלך היום. זה יכול להגיע לכל מקום".

לאייר עם פקקים וקליפות של גרעינים

בניגוד לרוב המאיירים שפועלים היום, שמאי כמעט ולא משתמש במחשב, אלא מאייר כמעט את כל איוריו ביד. "אני שולט כמעט בכל הטכניקות. בעפרונות, אקוורלים, שמן, גירים. את השימוש ברוב הכלים האלה לימדתי את עצמי".

איך זה שאתה לא מתפתה לעבור לעבוד במחשב?

"כשהייתי ילד, לאבא שלי היתה חנות ממתקים. כל הילדים קינאו בי כמובן, אבל מבחינתי להכנס לחנות צבעים היתה חווית חנות הממתקים האמיתית. זה עדיין ככה. יש בי עדיין השקפה רומנטית, אני מתרגש מהמגע עם הצבע, עם הנייר. לעבוד באמצעות עכבר נראה לי מרוחק מדי. כשנכנסו המחשבים לשימוש בתחום הזה מאד חששתי שהעבודות שלי כבר לא יהיו רלוונטיות. אבל לשמחתי המצב הפוך: הרבה אנשים מחפשים את היד החמה, רוצים לחזור אחורה".

שמאי. "אני רוצה שיזכרו אותי בזכות הדגים" צילום: עמית שעל

העבודות הוצגו בתערוכות בעבר?

"הצגתי והשתתפתי בהמון תערוכות, בארץ ובעולם, בעיקר במסגרת איגוד הקריקטוריסטים הישראלי. אבל עד עכשיו ייצרתי בשוטף כל כך הרבה דברים שמעולם לא עצרתי לרגע לחגוג. את זה אני עושה לראשונה עכשיו עם הדגים. זה משהו אחר. במשך עשרים שנה עשיתי פרויקטים מוזמנים, עבדתי עבור לקוחות. זו הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי שאני עוסק באמנות, מגשים את עצמי".

איך זה התחיל?

"במקרה. היו לי יום־יומיים מנוחה ואיירתי דג ובתוך הבטן שלו ציירתי עובר של תינוק. בדיעבד אני יכול להגיד שזו באמת היתה לידה של פרויקט חדש, שהוא פרויקט חיי. התגובות היו טובות ונתנו לי אנרגיה להמשיך. פתאום הבנתי שכמעט כל דבר הוא דג — עלה, מפתח, סוליה של נעל. כמעט כל צורה ששמים לה עין וזנב יכולה להפוך לדג. נכנסתי לאקסטזה של דגים ויצרתי המון עבודות, דחיתי פרויקטים ונשאבתי לתוך עולם הדגים. זו גם היתה הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי גוזר דברים, מדביק, מתעסק בחומרים שהם הכי רחוקים מאיור, שהוא פורמט מאד שטוח. מצאתי את עצמי מחפש פקקים, צדפים בחוף הים, משוטט באינטרנט כדי ללמוד על סוגים שונים של דגים.

"העבודות התחילו בקטן ולאט לאט גדלו, כשכל פעם קיבלתי השראה מצורה אחרת, ממשהו אחר שנתקלתי בו. הבנתי שבסופו של דבר להכל יש צורה של דג. גם בימים אלה אני ממשיך לעסוק בנושא, הפעם אני מתמקד בדגים בהשראת אגדות ילדים".

מעבר לצורה, מה מסמלים הדגים מבחינת התוכן?

"דג הוא חיה ששותקת. אבל לדגים שלי יש הרבה מה להגיד. בכל תחום — פוליטי, מדיני, חברתי. בעבודה אחת הפכתי את חברי הכנסת לדגי פירנאה שטורפים אחד את השני, ובאחרת הפכתי את מפת מדינת ישראל לדג בים שמוקף כרישים. יש דג שהפך לשק של כסף וכל הדגים האחרים רודפים אחריו, דג שהוא מגרש כדורגל שהקהל סביבו עשוי כולו גרעינים שפיצחתי והדבקתי אחד אחד, דגים שיצרתי מהמון גרגירי אורז".

"כמעט כל צורה ששמים לה עין וזנב יכולה להפוך לדג" איור: דודי שמאי

מקריקטורות בעיתון לקלסתרוני עבריינים

לצד העבודה בעיתונות שכללה כ־1,500 קריקטורות, אייר שמאי במהלך השנים למעלה מ־100 ספרי ילדים וכתב שבעה ספרים בעצמו. המוכרים והמצליחים שבהם אלה "ידיים מציירות חיות" ו"ידיים מציירות דמויות", שמלמדים ליצור ציורים באמצעות דימוי של כפות הידיים. גם איורי ספרי הילדים הובילו אותו למחוזות מסקרנים, כמו למשל ציור פורטרטים של האנס בני סלע עבור משטרת ישראל. "אחד הספרים שאיירתי היה לסופר שעבד גם כחוקר במז"פ. הוא המליץ עליי למשטרה, וכך מצאתי את עצמי יושב בסיטואציה שלא הכרתי — מול נשים שנאנסו לא מזמן ומתארות לי את האנס, כשהזיכרון שלהן עוד טרי".

בנוסף שמאי גם מלמד ילדים ובני נוער שנים ארוכות. כיום הוא מעביר חוגי איור כמעט כל אחר צהריים בתיאטרון חולון ובסטודיו שבביתו, גם הוא בחולון.

ילדים עדיין מתעניינים באיור? היום, כשאפשר לעשות הכל באמצעות אפליקציות?

"כן. הפופולריות של קומיקס נמצאת בעלייה בארץ בשנים האחרונות, ולכן זה עדיין מושך. אני מלמד בעיקר ילדים קטנים, בתחילת הדרך, ואני רואה שיש לזה ביקוש גם מצד הילדים וגם מצד ההורים".