השחקן רמי ברוך גונב את ההצגה ב"אותלו" בקאמרי

השחקן רמי ברוך (62) אינו הבחירה המובנת מאליה לתפקיד הנבל יאגו ב"אותלו", בעיקר משום ששייקספיר כתב אותו בן 27. אולם המפגש של ברוך ועמוס תמם, המגלם את אותלו, בבמויו של עירד רובינשטיין – הוא מרתק ומתדלק את הקנאה שמניעה את דמותו של יאגו.

ברוך כבר עשה לא מעט שייקספירים בחייו, בהם הרוצח ב"ריצ'רד השלישי", דרומיו ב"קומדיה של טעויות" וגרציאנו ב"הסוחר מוונציה", אולם שום דבר לא דומה לביצוע המשוכלל וגונב ההצגה שלו כיאגו בהפקה המצוינת שעולה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, המעלה את התופעות האנושיות הנצחיות בכל הזמנים: גזענות, אהבה, קנאה ובגידה.

"היום זה נשמע לי אפילו לא הגיוני שיאגו לא יהיה מבוגר", אומר ברוך בראיון ל"כלכליסט". "עירד ואני הסכמנו שסתם להציג נבל זה לא מעניין, מה שמעניין זה איך הוא מגיע להיות כזה. שייקספיר מספק בטקסט את כל הסיבות לכך ואלי (ביז'אווי, המתרגם — מנ"ש) ועירד תפרו את מונולוג הפתיחה בצורה כזו שמהתחלה ברור לקהל מה המניעים שלו: העובדה שלא מקדמים אותו למשנה לגנרל אף שהיה נאמן כמו כלב ומקדמים ג'ובניק צעיר במקומו, החשש שאותלו בוגד בו עם אשתו, וגם הקנאה בזר השחור המצליח שלא סופר אותו ועוד מתחתן עם דסדמונה הבת של הדוכס".

"לקחנו משפטים מתחילת המחזה שמדברים על האנשים האלה שמשרתים את האדון שלהם, וכשהם מזדקנים הם מקבלים בעיטה בתחת", מוסיף רובינשטיין. "יצאנו מנקודת המוצא הזו לכל הטריפ הזה שנקרא יאגו: הוא עובר אפליה גילאית בכל התחומים וזה הבסיס של כל הסיפור והמנוע של הקנאה שלו. פתאם הגיל היה פקטור כנגד הנעורים".

ברוך כיאגו. "הקהל אוהב להזדהות עם נבלים וגנגסטרים" צילום: רדי רובינשטיין

לפני עליית ההצגה נשמעו טענות לגזענות בבחירתו של תמם, ולא בשחקן שחור, לתפקיד אותלו. על כך אומר ברוך: "זה ויכוח שגובל בבורות כי אותלו הוא מורי, והמורים הם צפון־אפריקאים, והוריו של עמוס הם ילידי צפון אפריקה. שנית, בישראל הגזענית של פעם הוא שחור 'פרענק' — היינו נאיביים לחשוב שהשד העדתי אולי נרגע, אבל הוא משתולל ביתר שאת והמחזה מתכתב גם עם הנושא הזה בצורה חזקה, כי זועקת ממנו גזענות, כשאני עצמי קורא לאותלו חיה שחורה. חלק מהשנאה של יאגו לאותלו היא בגלל הצבע שלו".

באחת התמונות במחזה עומדים ברוך ותמם זה לצד זה כשפלג גופם העליון חשוף. "אני מרגיש טוב עם עצמי כדי לעמוד ליד עמוס", אומר ברוך. "אני לא יודע מה הייתי עושה אם המצב היה יותר קשה. הקהל מצחקק בקטע הזה כשאני אוחז בשומניי מול הגוף של עמוס ואומר, 'לא כל אחד זוכה להיות אדון' , אז אני מבין שהמשפט עובד. מתקבלת תמונה שמאפשרת לראות שמדובר באדם שהיה פעם לוחם ולא שקמיסט".

ברוך ועמוס תמם על הבמה. "הקהל מצחקק כשאני אוחז בשומניי מול הגוף של עמוס ואומר: 'לא כל אחד זוכה להיות אדון" צילום: רדי רובינשטיין

הבנאליות של הרוע

"יאגו לא יודע עד לאן תגיע הנקמה שלו, אבל בתוך התהליך הוא מגלה שיש לו יכולות מניפולטיביות והוא מתלהב מהכישרון הזה והולך רחוק מדי עד שאי אפשר לסגת", ממשיך ברוך לספר על הדמות. "הוא פתאם נהנה מהסיטואציה ומכך שהוא מצליח להנדס אנשים ומאבד שליטה. העיסוק ביאגו זרק אותי ל'בנאליות של הרוע' של חנה ארנדט, האם בעצם בכל אחד מאיתנו מסתתר איזה יאגו? בכמה אחוזים מתוכו אנחנו משתמשים ביומיום? הרי כל מפגש של שני נהגים ברחוב יכול להוציא מהם אלימות ורוע".

הטרגדיה השייקספירית זוכה בהפקה זו ללא מעט רגעי הומור. "הכל עניין של פרשנות", אומר ברוך. "חנוך לוין הפך את הצחוק כל הדרך אל הבעיטה בבטן לקריירה. הצחוק מפנה מקום לקבלה של הדרמה היותר חזקה. עצם זה שיאגו מהתל באותלו זה כמו המודל של איש מחליק על בננה ואנחנו צוחקים. אחד ההישגים בתיאטרון הוא לגרום לנבל קלאסי להיות דמות שהקהל מחבב. הקהל אוהב להזדהות עם נבלים וגנגסטרים. הרי את מי הקהל יעדיף, את השוטר או את אל קפונה?".

ברוך סבור שיש פחד בקרב הקהל הישראלי מטקסטים "כבדים", ומבהיר כי הטעות נובעת מהאינטרפרטציות השונות. "צ'כוב כעס על סטניסלבסקי שביים את 'השחף' שלו בצורה כבדה, ולכן הוסיף את הכיתוב 'קומדיה' על מחזותיו, כי הטיפוסים והסיטואציות בחיים מלאי הומור ומותר לצחוק בטרגדיות.

"יש לא מעט אנשים ששייקספיר מעורר בהם דחייה וחשש שמא לא יבינו. אני חושב שההישג הגדול של ההצגה הזו, הרבה בזכותו של ביז'אווי, היא שזו הצגה שיכולה לדבר אל כולם, גם בזכות השפה וגם בזכות הבמה המלאה באקשן וביצרים".

פייק ניוז זה אולד ניוז

מעבר לגזענות, הקנאה, התאווה לכוח והשנאה שבהן עוסק המחזה, ברוך מצביע על נקודה נוספת רלבנטית לימינו: "המחזה ספוג בפייק ניוז. אני מייצר עובדות כדי להטעות. אם זה לא מתכתב עם ימינו, אז מה כן?".