צילי צ'רני: "עבורי אמנות היא דרך חיים יומיומית"

מי שהזדמנו בדצמבר האחרון לטיימס סקוור בניו יורק יכלו לראות — בתוך בליל האורות הצבעוניים — גם שני מסכי וידיאו גדולים שהציגו רצף של עבודות וידיאו של 47 אמנים ישראלים ובינלאומיים למשך חודש שלם, במשך 24 שעות ביממה. עבודות הווידיאו, שנבחרו בקפידה, הן ארוכות יחסית ודורשות התעמקות וקשב – שונות בתכלית מסוג הפיתויים שכיכר טיימס לרוב מזמנת.

הפרויקט הוא חלק מיוזמה תרבותית בשם ZAZ10TS (זז, טיימס סקוור מס' 10) המופקת על ידי היזמת והפילנתרופית צילי צ'רני ומאורגנת על ידי ארגון ארטיס. הפרויקט יובא לארץ במתכונת דחוסה וקצרה יותר, ומוצג בימים אלו בגלריה דואק שבמשכנות שאננים בירושלים.

מתוך עבודת הווידיאו Fresh של בן הגרי שמוצגת במסגרת הפרויקט צילום: אוראל כהן

"היו הרבה רגעי קסם בעבודות הווידיאו שהוצגו בטיימס סקוור", אומרת צ'רני בראיון ל"כלכליסט". "כבר אי אפשר לראות את כל המסכים הגדולים האלה עם הפרסומות והפלאשים בכיכר. כל אחד מציב שם מסך יותר ויותר גדול של מוצר, סלבריטי, או קשקוש כלשהו. אני לא חושבת שאנשים בכלל מגיבים לזה, איכשהו זה מייצר תחושה של חוסר תחושה. ואז פתאום את רואה וידיאו שלא זז. המקצבים שונים, הצבעוניות השונה. משהו שבא בכלל מכיוון אחר של מחשבה".

צ'רני היא אלמנתו של ליאון צ'רני, שנפטר לפני שנתיים והיה טייקון נדל"ן יהודי ניו־יורקי ופילנתרופ שקיים קשר קרוב עם ישראל, תמך באוניברסיטת חיפה, היה חבר קרוב של עזר ויצמן והיה בעל תפקיד מכריע בהסכמי קמפ דיוויד כאחד המתווכים בין מצרים לישראל.

צילי צ'רני צילום: אוראל כהן

צילי צ'רני פועלת במרץ להנצחת שמו וקיום מורשתו. היא הקימה את מרכז צ'רני לפתרון סכסוכים בכפר הירוק המפגיש בני נוער מרחבי העולם ומחנך לשלום, הקימה מחלקה חדשה באוניברסיטת חיפה, בנתה בית כנסת בכפר "כישורית" לצרכים מיוחדים, ובאוניברסיטת פלורידה הקימה תוכנית חדשה העוסקת בדיפלומטיה.

היא עצמה למדה אמנות במדרשה לאמנות בבית ברל, ואחרי הלימודים עבדה כמעצבת תלבושות בתיאטרון הקאמרי. לפני 28 שנה הכירה את ליאון צ'רני בישראל, ואיתו עברה להתגורר בניו יורק.

"נוצר חלון הזדמנויות"

"יש בבעלותי היום שני בנייני משרדים בטיימס סקוור שעברו שיפוץ בשלוש שנים האחרונות", מספרת צ'רני על היווצרות המיזם. "המסכים שעליהם הפרויקט הוקרן הותקנו במהלך השיפוץ עבור אחת החברות ששוכרת שטח בבניין. נוצר חלון הזדמנויות שבו הוצע לי להשתמש במסכים. בחרנו את האמנים בזמן מאוד קצר, רציתי שמקבץ עבודות הווידיאו יהיה אקלקטי, רב־לאומי, מעניין, עם אמנים טובים מרחבי העולם".

בין העבודות שנבחרו אפשר לראות מסע מצולם של האמנית ורקדנית הבוטו איקו אוטקה, כשהיא משוטטת ברחובות האיסט ווילג', נכנסת לחנויות ובתי קפה בשכונה ובוחנת הבעה פיזית של מצבי תודעה ונפש, תוך שהיא נתקלת בתגובותיהם של עוברים ושבים; "Pink Instelation" עבודת וידיאו מ־1998 (מפורסמת בקרב חובבי ז'אנר הווידיאו) של האמנים מרטין קרסלס ומלינדה רינג, שבה מצולם אדם גדול, בחדר ורוד כשל נערה מתבגרת.

החדר מסתובב ללא הפסק באמצעות מכונה ענקית, הריהוט בחדר מתהפך ונהרס, והאדם הגדול בחדר מתהפך ומתמודד עם כוח הכבידה; עבודת הוודיאו Freshשל האמן בן הגרי, שהוצגה במוזיאון ישראל לפני שנתיים, ובה תזמורת מנגנת על כלי נשיפה העשויים מירקות, ותוך כדי כך, בחממה, נוצרת לה דמות אדם עשויה ירקות. בין האמנים הנוספים שהציגו אפשר למצוא את עדן אורבך עפרת, תמר אטון, רונה יפמן, נועה יקותיאלי רן סלווין, ליאור שביל, דנה לוי ואוהד פישוף.

מה החשיבות של אמנות בעינייך?

"עבורי אמנות היא דרך חיים יומיומית. שני הדברים שעניינו אותי תמיד הם אמנות ותיאטרון. אני קמה עם זה והולכת לישון עם האהבה לשני התחומים האלה. זה החמצן שלי”.

"לחיות בסביבה של אמנות"

"אמנות היא כלי להרחבת אופקים. באותה מידה ששואלים למה אמנות היא נחוצה, הייתי שואלת למה אנגלית או שפות אחרות נחוצות", היא ממשיכה. "אמנות היא שפה שמרחיבה את הנפש, מרחיבה את הלב ואת המחשבה. יש כאלה שזה מדבר אליהם ויש כאלה שלא. אני לא חושבת שצריך לחנך לאמנות, אלא לחיות בסביבה של אמנות. אני מכניסה אמנות לכל מקום שבו אני נמצאת".