עוד חוזר הניג'וס

האמן האלקטרוני האמריקאי מובי פרץ בתחילת הניינטיז עם הסינגל "Go", שכלל דגימה מתוך נעימה מפסקול הסדרה "טווין פיקס". ארבע שנים מאוחר יותר הוא הופיע באירועי "רוקדים עצמאות" בראשון לציון ובבאר שבע, לצד משינה, איפה הילד ודני סנדרסון. אבל היה זה אלבומו החמישי, "Play", האלבום הראשון בהיסטוריה שכל אחת מרצועותיו נמכרה לשימוש בפרסומת, שהפך את מובי לקירח הממושקף הכי מפורסם בעולם.

מאז עברו עוד לא מעט שנים, וכיום אף פרסומת כבר לא רוצה שיר חדש של מובי, אף שהוא ממשיך בשלו ומוציא כעת אלבום חדש, ה־15 במספר, בשם "Everything Was Beautiful, and Nothing Hurt".

ספוקן וורד מתלחשש

במשך הקריירה הארוכה שלו, התנסה מובי באינספור ז'אנרים - חלקם רקידים יותר, חלקם רקידים פחות. ובנוסף לכל תת־ז'אנר אלקטרוני על הפלנטה, הוא גם עושה רוק ופאנק, כך שאף פעם אי אפשר לדעת מה יכיל אלבומו הבא.

מובי זמר צילום: גטי אימג'ס

ואכן באלבומו החדש מתרחק מובי מהצדדים הרקידים שלו ומהביטים והסימפולים שהפכו אותו לכוכב בניינטיז, לטובת אווירה. וכשאני אומרת אווירה, אני מתכוונת לאווירת דכאון.

האזהרה היתה תלויה כבר על עטיפת אלבומו הקודם, שיצא בסך הכל לפני כמה חודשים ונקרא "More Fast Songs About the Apocalypse". גם הפעם האפוקליפסה שמובי מאוד מוטרד ממנה, נותנת אותותיה באלבום. האלבום החדש, ששמו הוא שורה מתוך "בית מטבחיים חמש" של קורט וונגוט, המספר על הפצצת דרזדן במלחמת העולם השנייה, עוסק בהחלטות המזעזעות שהאנושות עושה מדי יום ביומו, ובכך מביאה את כליונה.

האלבום החדש צילום: איי פי

את היאוש שלו מהאנושות מביע מובי באלקטרוניקה אווירתית ובטקסטים, שאותם הוא מקריא בשקט מטריד ולא נעים לאוזן, כמעין ספוקן־וורד מתלחשש. אך מובי גם מחפש את הגאולה, את קרן האור, אותה הוא מוצא בגוספל האמריקאי השחור, לו הוא עושה מחוות לאורך האלבום.

קחו למשל את הסינגל הראשון: קטע טריפ הופ בשם "Like a Motherless Child", המבוסס על ספיריטואל שחור ישן מימי העבדות, המשלב מלמולים עצובים של מובי עם שירת נשמה של הזמרת רקל רודריגז. הנגדה דומה עושה השיר "This Wild Darkness", שהקליפ שלו מלא באימג'ים קשים של מלחמות, הפצצות והרס. בשיר הזה מדבר מובי על הבלבול והתוגה שלו לנוכח כל הדברים הנוראיים בעולם, בעודו מנהל דיאלוג עם מקהלת גוספל מלאת תקווה המבקשת אור שיוביל אותה מתוך החשכה של הקיום.

חפירות על הרס

וכך זה נמשך לאורך כל האלבום המנג'ס הזה, שבו חופר מובי על הרס והרג, כאילו הוא הראשון שהבחין באי הצדק והעוולות הנעשים בעולם. כצפוי ממובי, מדובר באלבום הסובל מרצינות יתר, ללא טיפה של הומור לרפואה. נודניק היה ונודניק נשאר.