אוצר בלום: הסופרת ג'ודי בלום חוגגת 80

עבור נערות רבות, הסופרת האמריקאית ג’ודי בלום היתה האדם היחיד עלי אדמות שגילה להן את האמת. על הגוף, על הרגשות, על ההורים ועל החיים בכלל. בלום, שחוגגת היום יום הולדת 80, יכולה להיות גאה ממרום גילה במה שהשיגה — ספריה, שהם מצוינים ומרתקים גם היום, עשו מהפכה בנושאים עליהם ניתן וצריך לדבר עם צעירים. הם ענו לדורות של קוראים על לא מעט שאלות שמטרידות ילדים ומתבגרים, ברגישות גדולה ובצורה לא מתנשאת. היא תמיד סיפרה את האמת, גם כשהיא לא כל כך נעימה.

בלום עדיין פעילה. ספרה האחרון, “In The Unlikely Event”, יצא ב־2015, והוא מתווסף לרשימת ספרים ארוכה ואהובה שהפכה אותה לאייקון תרבות אמריקאי, שמונה בין מעריציה את לינה דנהאם ואמנדה פאלמר. בלום פרסמה את ספרה הראשון ב־1969. בתור יהודייה מניו ג’רזי עם תואר ראשון בהוראה, בו היא מעולם לא השתמשה, בלום החלה לכתוב כשילידה היו בגן. הספר הראשון שלה, “The One in the Middle Is the Green Kangaroo”, היה ספר ילדים על הקשיים הרגשיים של ילד סנדוויץ’. בשנות ה־70 יצא ממנה פרץ אדיר של ספרים, שהרבה מהם, כמו “אתה שומע אלהים? זו אני, מרגרט” ו”שלך לנצח” (ששניהם תורגמו לעברית על ידי יעל אדמוני בתחילת שנות ה־80), כוונו ספציפית לנערות בתחילת גיל ההתבגרות.

הסופרת ג’ודי בלום צילום: רויטרס

אצל בלום, בניגוד למרבית אוכלוסיית המבוגרים, מעולם לא היו טבואים או פרות קדושות, והיא גילתה לקוראיה, ובעיקר לקוראות שלה, לא מעט אמיתות על אוננות (“דיני”, שיצא בעברית בתחילת שנות ה־90), מחזור (“מרגרט”), סקס ואמצעי מניעה (“שלך לנצח”), גזענות (“Iggie’s House”) ומוות (“עיני נמר” שגם יצא בעברית בשנות ה־90). היא כתבה גם על לבנים, אך תמיד שמרה אמונים לבנות. במיוחד בנות בגיל התפר, שבין הילדות לגיל ההתבגרות, הגיל שבו את כבר לא ילדה אבל עוד לא ממש נערה. ה”ניו יורקר” כינה את ספריה של בלום “קמעות שעבור חתך משמעותי של האוכלוסייה הנשית האמריקאית, סימנו את המעבר מהילדות לגיל ההתבגרות”.

בנוסף לספרי ילדים (כמו סדרת “פשוש”) ולמתבגרים, היא כתבה גם ספרות למבוגרים. בסך הכל ספריה של בלום מכרו מעל ל־82 מיליון עותקים ותורגמו ל־32 ספרות. היא זכתה בשלל פרסים יוקרתיים, אך גם הפכה לסופרת האמריקאית המצונזרת ביותר בארצה. “כשהתחלתי, בשנות ה־70’, זאת הייתה תקופה טובה לסופרי ספרי ילדים”, היא אמרה בראיון ל”גרדיאן” לפני ארבע שנים . “התחום היה הרבה יותר חופשי מאשר בשנות ה־80’, אז התחילה הצנזורה. כשבחרנו את רונלד רייגן והשמרנים החליטו שהם הולכים להחליט לא רק מה ילדיהם יקראו אלא מה כל הילדים יקראו, הכל השתגע. בהתחלה חשבתי, רגע, זאת אמריקה: אין לנו צנזורה, יש לנו חופש לקרוא, חופש לכתוב, חופש העיתונות, אנחנו לא עושים דברים כאלה, אנחנו לא מחרימים ספרים. אבל אז הם עשו את זה”. בנוסף לאינספור מכתבי מעריצים, בלום גם קיבלה לא מעט מכתבי שטנה, ואיומים על חייה בתור פעילה באירגון התומך בהפלות וחינוך מיני לצעירות.

בלום גדלה בשנות ה־50 באמריקה השמרנית, שבה לא מעט נושאים טואטאו מתחת לשטיח. בלום הייתה הראשונה שגילתה לקוראים הצעירים שלה, בשנות ה־70, שלא יצמחו להם שיערות על ידיים אם הם יאוננו, ושאפשר לקיים יחסי מין בגיל 16 גם מבלי לדפוק לעצמך את החיים. את “שלך לנצח”, שעל עטיפת גרסתו בעברית נכתב “סיפור כנה וגלוי על לבטי אהבה ראשונה”, כתבה בלום לבקשת בתה המתבגרת. “היא קראה את כל הספרים האלה שבהם נערה שנכנעת לסקס מוענשת, ולפעמים אפילו מתה. היא שאלה אותי: ‘לא יכול להיות ספר שבו נער ונערה נחמדים עושים את זה ואף אחד לא צריך למות?’, ואני חשבתי: ‘כן, אני חייבת לכתוב את זה’”.