"הנוסע" עם ליאם ניסן: פול גז בניוטרל

בשנת 2014 הפך "נון־סטופ" לאחת ההצלחות הגדולות והמפתיעות בישראל עם כ־300 אלף צופים. בסרט ההוא ליהק הבמאי הספרדי שעובד באמריקה, ז’אומה קולט־סרה, את ליאם ניסן כקצין ביטחון שצריך לעצור סדרת רציחות על מטוס.

ארבע שנים אחר כך קולט־סרה מביים את אותו שחקן בסרט “הנוסע” שעכשיו מתרחש - תחזיקו חזק - על רכבת. הריפ־אוף הזה הוא כבר שבועיים אחד הסרטים הכי מצליחים בבתי הקולנוע בישראל אחרי שהביא 30 אלף צופים בסוף השבוע הראשון לבכורתו.

זהו שיתוף הפעולה הרביעי בין קולט־סרה ובין ניסן. שלושת הסרטים הקודמים היו סרטי פעולה קשוחים ויעילים, ולפחות שניים מהם (“זהות לא ידועה” ו”מרדף לילי”) הכילו הברקה או שתיים שהפכו אותם לקצת יותר מסרטי ז’אנר נוסחתיים. בשנה שעברה קולט־סרה הביא את סרט הכרישים “מים רדודים”, שאמנם לא הצליח במיוחד אבל הראה שהוא במאי ז’אנר יעיל ולא־בלתי־מוכשר. אלא שהפעם הוא ירד מהפסים ליצירת סרט שנראה ברגעיו הטובים כמו גרסת בי־מובי ל”עשרה אינדיאנים קטנים” על רכבת, וברגעיו הגרועים כמו “תחת מצור 2”, בלי סטיבן סיגל.

ליאם ניסן עם ורה פרמיגה ב”הנוסע". תחתית הרכבת צילום: אי.פי

ניסן מגלם שוטר לשעבר וסוכן ביטוח בהווה שעולה בכל בוקר על רכבת הפרברים שמביאה אותו למנהטן ולפנות ערב בחזרה הביתה.

יום אחד הכל משתבש. הוא מפוטר מעבודתו וברכבת הביתה הוא מקבל הצעה מאשה הדורת לבוש: אם יצליח למצוא ולסמן את הנוסע האחד (התרגום בעברית בסרט משום מה עושה ספוילר מוקדם מדי ומציין שזו בעצם נוסעת) שלא אמור להיות שם, הוא יקבל 100 אלף דולר. עד מהרה השוטר לשעבר, אשר צריך את הכסף נואשות, מבין שיש כאן מזימה גדולה הרבה יותר שאמורה להפליל גם אותו.

אני יכול למנות סצנת מכות לא רעה אחת בכלל ועוד שתי סצנות אקשן ירודות, ובעיקר את התובנה שמגיעה במערכה האחרונה שכלום במהלך העלילתי הזה אינו הגיוני. “הנוסע” חוצה את הקו הבלתי נסלח מ”מטופש” ל”מטומטם”.