"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי": אלימות בגאונות
מדובר באחד הסרטים הכי מקוריים בקולנוע האמריקאי זה שנים. הוא לא סתם קומדיה שחורה, הוא קומדיה שחורה משחור
“שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי”, שסיכוייו לזכות באוסקר לא רעים בכלל, הוא לא סתם קומדיה שחורה, הוא קומדיה שחורה משחור. הוא המתרחש בדרום ארצות הברית, בעיירה הבדיונית אבינג.
עלילת הסרט בדיונית, אבל נקודת המוצא אמיתית: מרטין מקדונה (“ברוז’”) שכתב וביים את הסרט, מספר שלפני למעלה מעשור ראה בדרום ארצות הברית שלט פרסום שנקנה בידי אדם פרטי ושמוחה נגד אוזלת היד של המשטרה המקומית. שנים אחר כך מקדונה לקח את הגרעין הזה ויצר את דמותה של מילדרד הייז (פרנסס מקדורמנד), אם שכולה ששוכרת שלושה שלטי פרסום על הכביש שמוביל לעיירה הנידחת שלה, ובשלטים היא שואלת את השריף המקומי איך ייתכן שעדיין לא עצר חשודים בפרשת האונס והרצח של בתה.
שלושת השלטים, ועליהם 11 מילים בלבד, מקפיצים את העיירה כולה, ובעיקר שוטר ותיק וזוטר אחד, גזען עם בעיית ניהול כעסים ואלימות קשה. כך, בדקות ספורות, הסרט מציג סיטואציה קלה להזדהות: האם האבלה ושבורת הלב שמוחה נגד המשטרה האלימה והלא מתפקדת. רבע שעה אחר כך כבר נחשוב אחרת על דמות אחת, רבע שעה אחרי זה כבר נבין אחרת דמות שנייה ובתוך שעה כל הסיטואציה הראשונית תתהפך לנו לגמרי וליבנו יישבר, אבל מכל הסיבות הכי לא צפויות. מה שהתחיל עם שלושה שלטים, ימשיך כדרמה בין שלוש דמויות שיאתגרו את יכולת ההזדהות וההכלה שלנו.
ככל שהסרט נמשך, התסריט מתפתל והווירטואוזיות של הבימוי משתכללת, כך גם מתגברת תהיית הצופים: כמה רחוק ילך מסע הטירוף הזה? הסרט בעצמו נותן לנו את הנחמה שתחזיק אותנו לצידו עד סופו: “למה אנחנו משאירים את הגזען הזה אצלנו?”, שואל שוטר אחד את השריף. “כי עמוק בפנים יש לו לב טוב”, עונה השריף. וכך גם הסרט: מתחת לכל האלימות והציניות, עמוק בפנים, וברגעים הכי לא צפויים, יש לו גם לב טוב.