הכי 2017: התופעות של השנה שעוד מעט יהפכו לזיכרון רחוק, וטוב שכך

מה, אתה זקן?

מה רבה היתה הפליאה כשסטטיק ובן אל זכו השנה בפרס אקו"ם בקטגוריית הישג השנה. הזכייה לוותה בנימוקים, ואני רציני: "המנגינות שלהם קליטות אך לא מטופשות", ו"הטקסטים שלהם מציגים גובה עיניים חדש ומדויק, אהוד מנור היה מוחא להם כף". ובכן, הרשו לי לחלוק על כך. אבל בלב, ביני לבין עצמי, כי זה הכי 2017 לזלזל בהם.

במהירות הבזק אנחנו מסתגלים עכשיו לנוף המוזיקלי החדש הזה שבו עצם העובדה שיש לך עשרות מיליוני צפיות ביוטיוב הופך אותך לאמן מוערך. כשמהדורות החדשות ברדיו מדווחות על יציאת שיר חדש של הצמד, העניין מתחיל להיראות פתאום נורמלי, כאילו מדובר בחדשות של ממש. כשאמן כמו מתי כספי קורא ל"טודו בום" "גיבוב של שטויות", הוא הופך לזקן נרגן, וכשאני שואל אמנים בראיונות לדעתם על המוזיקה של הצמד (ובשנה הבאה אני מבטיח לא לשאול יותר) – אני הופך אוטומטית לנודניק לא מעודכן.

אלעד בילו

סטטיק ובן אל תבורי צילום: משה נחומוביץ

מי רוצה לאכול פחם?

m בארץ אלה היו בעיקר הגלידות השחורות של ”אייסברג” ו”בוזה” שלכלכו לכולנו את השפתיים, וגם עומר מילר הפציע בלחמניות המבורגר שחורות ב”סוסו אנד סאנס” ואוראל קמחי רקח פיצה שחורה במסעדת ”פופינה”. בעולם זה היה יותר קיצוני: קרואסונים, צ’יפס ולחם – כולם שחורים משחור. האוכל השחור שווק ברוב המקרים כבעל ערכים תזונתיים גבוהים הודות לאבץ או פחם שנותנים להם את הצבע הכהה, אבל שום דבר בזה לא נראה טבעי. יש לקוות שהאוכל השחור ייעלם באותה מהירות שבא, כי מי רוצה לאכול פחם על בסיס קבוע?

רעות ברנע

גלידה שחורה

ספינרים

רק ספין

לפני כמה חודשים לכולם היו ספינרים: זולים ומחלידים, יוקרתיים, זוהרים בחושך, בצורת באטמן. שמענו גם על ספינר שעולה 13 אלף יורו. עשרות מיליוני חתיכות נמכרו מהצעצוע המאוד בסיסי הזה, שאמור אולי לעזור לבעלי הפרעת קשב וריכוז או אוטיזם, אבל בעיקר יצר מריבות בשולחן ארוחת הערב. מחקרים מעידים כי שיא הטרנד היה באמצע מאי. חצי שנה מאוחר יותר ואין לו זכר – לא בבית, לא בחנויות ולא בשום מקום. מי שהכתיר את הספינר בתור ההולה הופ של דור ה־Z, קפץ מעל לפופיק. מהירות הסיבוב של הספינר היא משל טוב למהירות שבה טרנדים באים והולכים בימינו. או כמו שכתבה מישהי בטוויטר: “מזל שטרנד הליצנים הרצחניים נגמר – הוא היה גרוע כמעט כמו טרנד הספינרים”.

דנה קסלר

ספינר צילום: שאטרסטוק

נסתפק ב־TRX

טרמפולינות הילדים הפכו השנה לעמידות גם למבוגרים, והן הפכו לאביזר אימון לגיטימי. ובכן, יש חוויות שצריך להשאיר לתקופת הילדות. חוסר יציבות יש לנו מספיק בחיים עצמם.

סיון אבוקאי

מבוגרים על טרמפולינות צילום: אוראל כהן

עושים לנו בחילה

שליש מהילדות בפורים האחרון היו חדות קרן. חדי הקרן כיכבו גם על בגדי ילדות, ברשתות הגדולות כמו H&M וגם אצל מעצבים עצמאיים ב־Etsy. מה גרם לחיה המיתולוגית לכבוש פתאום כל אספקט בחיינו? כנראה כי כמו רוב הטרנדים בימינו, היא פשוט מצטלמת נהדר לאינסטגרם. הקשת הצבעונית של חד הקרן פלשה גם לסצנה הקולינרית – מעוגות ועד סושי. באפריל האחרון הגיע השיא, כשרשת סטארבקס יצרה את ה”Unicorn Frappuccino” שהפך לוויראלי בן רגע. הטעם, כך מספרים, מתוק כמעט כמו הסוס המכונף. כולנו תקווה ש־2018 תגרום לו לדהור הלאה אל האופק כי האמת היא שהוא עשה בחילה.

רעות ברנע

חד קרן בשמלה צילום: הנס מוריץ

צנזורה באמנות

אמנות הלאומנות

השנה החלה בגל הלשנות וצנזורה: מתרגיל עיצוב בבצלאל ובו כרזת ראש הממשלה לצד חבל תלייה ועד איום בהקפאת תקציב גלריה ברבור. שנה לאחר מכן, נראה שהמסר הופנם. מעתה יבין כל אמן שרוצה לשרוד בכלכלת האמנות המקומית היכן אסור לגעת, יצנזר מראש כל מה שעלול להרגיז את שרת התרבות, ועולם התרבות המקומי יזכה באמנות מסוגרת שאינה אומרת דבר רלבנטי על העולם שבו היא מתקיימת.

ענת ברזילי

צילום: דוברות בצלאל והתאחדות הסטודנטים

לא תודה

יש כאלה שזה נראה עליהם מיליון דולר. הם מעטים מאוד.

מאיה נחום שחל

סנדלים עם גרביים צילום: איי פי

לא גזעי בכלל

האייטיז אמנם לא נולד אתמול, אבל השנה זה כבר עבר כל גבול: בטלוויזיה היו לנו “Stranger Things 2” ו“Glow” ששחזרו את העשור לפרטי פרטים, כמו גם גרסת הטלוויזיה בשידור חי ל”ריקוד מושחת”. בקולנוע קיבלנו את “זה”, “גנוב על העולם”, “פצצה אטומית”, “טירת הזכוכית”, “קרא לי בשמך” ואפילו חזרנו ל”בלייד ראנר”. אולי זה כי המורל הכללי כל כך נמוך כרגע שאפילו העשור ההוא מרגיש... גזעי. כך או כך, לא ברור למה כולם מתגעגעים — לכריות בכתפיים? לתסרוקות הלא מחמיאות? למוזיקה שאי אפשר לרקוד לה? להתפרצות האיידס? מה היה כל כך מוצלח שם שנידונו לחוות את זה שוב ושוב?

אור סיגולי

צילום: איי פי

למה ציפיתם ממנה?

כאילו שלא מספיקות הצרות שגורם דונלד טראמפ, מקפידים האמריקאים לעסוק חדשות לבקרים גם במה שלובשת אשתו מלאניה. התעסקות הגיונית לכאורה, ומעוגנת בתגי המחיר כמו 14 אלף דולר לחולצה מכופתרת ששימשה אותה לעבודות גינה או מעיל פרחוני ב־51 אלף דולר. אבל יש לזכור שמדובר באותה אשה שנישאה לטראמפ ב־2005 בשמלה שעלתה יותר מ־100 אלף דולר. הוא היה איל נדל"ן עשיר כקורח והיא דוגמנית שאימצה את החיים הטובים. בתור הגברת הראשונה ­‑ מעמד שלא היא בחרה בו — היא דווקא מקפידה על איפוק סגנוני והחליפה את הנצנצים והמחשופים בחליפות מהוגנות. אם ידה משגת והיא לא עושה זאת על חשבון משלם המסים, למי אכפת כמה עולים הבגדים שלה?

מורן לונדון

מלאניה טראמפ צילום: איי פי

פיצול ערוץ 2

ערוץ מה?

אור ליום 1 בנובמבר התרחש המפץ הגדול בטלוויזיה הישראלית. מספר 22 שכל כך התרגלנו אליו פוצל לבת ובר מצווה: 12 ו־13. בן לילה הערוץ הנצפה ביותר בישראל הפך לשקופית אבל מרצדת, גורר איתו לתהום את ערוץ 10 המסכן שנאלץ להיפרד מהמספר הנושא את שמו ולקבל את 14 הסתמי. אבל זה מסוג ההרגלים שמשתנים במהירות. צופי הטלוויזיה המבולבלים כבר לומדים להתחיל מ־11 ולטפס מעלה, ואוטוטו אף אחד לא יזכור מי היה פעם 22.

מאיה נחום שחל