המחטף של רידלי סקוט: "כל הכסף שבעולם" סוחף ומהנה

אם יש מישהו שהרוויח מנפילתו של השחקן קווין ספייסי - זה הבמאי רידלי סקוט. לאחר שקופת השרצים של ספייסי נפתחה וההטרדות המיניות שביצע נחשפו, החליט הבמאי הוותיק להעלים כל זכר לשחקן שגילם את המיליונר פול גטי בסרטו החדש "כל הכסף שבעולם" ולצלם את כל הסצנות בהשתתפותו מחדש. זאת מאחר שסקוט הבין שנוכחותו של ספייסי תפגע בהכנסות.

ההחלטה הזאת, לא רק שגרמה לסקוט ללהק לתפקיד את כריסטופר פלאמר, שהיה הבחירה המקורית, אלא גם יצרה מרוץ נגד הזמן לתקן את הסרט לפני תאריך יציאתו, מה שהפך ליח"צ הכי טוב שהבמאי יכול היה לקוות לו. לפתע הפך "כל הכסף שבעולם" לאחד הסרטים המדוברים של החודש, ובונוס נוסף הגיע בדמות מועמדות של פלאמר לפרס גלובוס הזהב.

היכולת של אנשי העריכה והאפקטים של "כל הכסף שבעולם" להעלים לחלוטין שחקן אחד ולשבץ במקומו אחר מרשימה הרבה יותר כשצופים בסרט, אז מתגלה שמדובר בתפקיד משמעותי עם זמן מסך גדול ולא באיזו הופעת אורח של כמה סצנות בודדות. מה גם שפלאמר נותן הופעה מעולה בתפקיד המיליונר.

מימין: כריסטופר פלאמר והילד צ'רלי שוטוול ב"כל הכסף שבעולם". משמאל: קווין ספייסי, שהצטלם תחילה לתפקיד של פלאמר צילומים: איי פי

טרגדיה אנושית

"כל הכסף שבעולם" מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בתחילת שנות השבעים והפך לאובססיה תקשורתית - פול גטי, נכדו של איל הנפט ג'יי. פול גטי, שהיה אז האיש העשיר בעולם, נחטף באיטליה ונדרש תמורתו כופר של 17 מיליון דולר. הסיפור הסתבך עוד יותר כשהתברר שגטי מסרב לשלם את הכופר, והפקיר את נכדו לחסדי החוטפים. הסרט מסופר בעיקר דרך עיני אמו של החטוף, אביגיל, כלתו לשעבר של גטי האב, שגידלה את ילדיה לבדה, במנותק מהאימפריה שאת שמה נשאו. עם זאת, הסרט אינו תחקיר היסטורי ולא כדאי להתייחס אליו כך, שכן די ברור שהתסריט, שמבוסס על ספרו של ג'ון פירסון, לקח לעצמו כמה חרויות אמנותיות משמעותיות.

נדמה שסקוט דחק לתוך הסרט שלושה סיפורים שונים. הראשון הוא הדרמה האנושית, שמגלמת אמו של החטוף שמנסה למצוא דרכים להציל את בנה. זהו החלק הטוב של הסרט, בעיקר בזכות הופעתה הנהדרת של מישל וויליאמס כאביגיל. הסיפור השני הוא הטרגדיה השייקספירית של איל הנפט ג'יי. פול גטי, שהסרט מעצב אותו כמעין המלך ליר מודרני, ששאיפתו להוכיח את חשיבותו באמצעות ממון הופכת אותו לאדם קר ומרוחק. השלישי והחלש מכולם הוא זה שקשור לסוכן הריגול לשעבר שעוזר לאביגיל לאתר את בנה. קו העלילה הזה צורם, מרגיש לא שייך ומאולץ, ונראה שהשחקן מארק וולברג לא לגמרי הבין באיזה סרט הוא נמצא.

הכי טוב בעשור האחרון

זהו הסרט השני שסקוט מוציא ב־2017, אחרי "הנוסע השמיני: קובננט", שהוא אחד הגרועים של השנה. בגיל 80 מסרב הבמאי הבריטי לנוח ומביים הפקות ענק בקצב ממוצע של כמעט סרט בשנה. עם זאת, אף שמדובר באיש שחתום על "בלייד ראנר" ועל "תלמה ולואיז", סרטיו האחרונים לא מתקרבים לרמה של יצירותיו הגדולות.

גם "כל הכסף שבעולם" איננו נקודת שיא, אבל כאן נגמרות החדשות הרעות. זהו הסרט הטוב ביותר של סקוט זה לפחות עשור, שכל 140 דקותיו חולפות ביעף ומצטברות לכדי חוויה מעט מסורבלת שאולי חוטאת פה ושם בדידקטיות, אבל בהחלט סוחפת ומהנה. ההופעות של ויליאמס, פלאמר ורומיין דורי בתפקיד אחד החוטפים טובות, הלוקיישנים האיטלקיים יפים וביצועי הצילום, השחזור התקופתי והעריכה מרשימים. אלו הופכים את "כל הכסף שבעולם" לסרט אפי על חמדנות והיררכיה, ועל אישה אחת שכלואה בעולם של נפילים וחייבת לנצח אותם במשחק שלהם.