אמינם מזיע ממאמץ

פעם אמינם היה מלך ההיפ־הופ — למרות שהוא היה לבן או בגלל שהוא היה לבן או בלי קשר. אמינם היה המלך, ובצדק. אבל הוא כבר מזמן לא מלך, וזה הורג אותו, ולמרבה הצער, זה מתנקם בנו.

אלבום האולפן התשיעי שלו, "Revival" (הליקון), נפתח בסינגל המוביל "Walk on Water", שבו הוא מארח את ביונסה. הדבר הראשון ששומעים בו הוא את קול הפעמונים שלה שר "אני הולך על מים, אבל אני לא ישו, אני הולך על מים, אבל רק כשהם קופאים". אמינם מיד נכנס בראפ עצבני, אפילו יותר מהרגיל, שבו הוא מסכם את עלייתו ונפילתו ומסביר שהוא רק בן אדם, ושהוא עושה טעויות ורוצה לרצות את מעריציו ולספק את הסחורה, אבל מלחיץ אותו שמתייחסים אליו כמו לאל. במשך חמש דקות מתנהל פינג פונג בין השירה הענוגה והעאלק־מלאת־נשמה של ביונסה, שנשמעת כמו בטקס ממלכתי, לראפ הבלתי נסבל של אמינם. אם פעם הפלואו שלו היה זריז, שנון ווירטואוזי, עכשיו הוא נשמע כמו איש זקן, ממורמר ועצבני עם פרייזינג משונה. ואז, בסוף השיר, מגיעה הפואנטה: "אני רק אדם, אבל כל עוד יש לי מיקרופון אני כמו אל. אני לא כמוכם, ביצ'ז — אני כתבתי את 'סטאן'".

הזמר אימנם	צילום: Craig McDean

האלבום כולו מריח מנואשות, מניסיון להוכיח שעדיין יש לו את זה. אמינם מנסה להיות הכי דרמטי שהוא יכול, בעזרת פלייבקים מלחיצים בטירוף — בגיטרות רוק, צלילים קלאסיים, סמפולים מביכים או שטיחים אלקטרוניים מבשרי אסון. הוא מקפיד לסיים שירים בפואנטות. הוא מדבר שוב, בפעם המיליון, על אשתו לשעבר קים ("Bad Husband"), על בתם היילי ("Castle"), על מנת היתר שלקח ב־2007 ועל איך הוא כמעט מת ("Arose"). הוא מנסה להגיד דברים גדולים וחשובים ויוצא בחריפות נגד טראמפ — עמדה מעניינת לאור העובדה שפעם הוא ייצג בדיוק את חתך האוכלוסייה שהצביע בעד טראמפ, בני מעמד הפועלים לבנים. בניסיון לייצר עוד שיר כמו "סטאן", שבו שרה איתו הזמרת הבריטית דיידו, הוא מארח באלבום החדש לא רק את ביונסה, אלא גם את אלישיה קיז ופינק. הוא מנסה הכל, אבל כלום לא עוזר.

האלבום מאוד לא נעים לאוזן. הוא יצירה בלתי נסבלת, שקשה מאוד לצלוח.

האלבום החדש שח אימנם צילום: Craig McDean

נקודת השפל הגדולה ביותר של האלבום היא "Remind Me", המבוסס על סמפול של "I Love Rock 'n' Roll", שהתפרסם בביצוע של ג'ואן ג'ט. תיקון: כתבתי את המשפט הזה לפני ששמעתי את "In Your Head" עם הסמפול של "זומבי" של הקרנבריז (אם כי זה די מרשים שאמינם מצא שיר לסמפל שהוא עוד יותר מעצבן מהשירים שלו עצמו!).

נכון, אמינם, אתה לא כמונו, אתה כתבת את קלאסיקת ההיפ־הופ האלמותית "סטאן", אבל זה היה ממש מזמן.

שורה תחתונה: געגועינו ל"סטאן"