לא בגרוש: כמה עולה הפקת אופרה

הפקת מקור באופרה הישראלית אינה עניין של מה בכך בעיקר בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בה, וכשעולה אחת כזו - ההתרגשות בשיאה.

כך מרגישים באופרה הישראלית בימים אלה לקראת עליית “חלום ליל קיץ” ב־4 בינואר, על פי הטקסט של הקומדיה השייקספירית ללחן של בנג’מין בריטן שגם כתב את הליברית עם בן זוגו פיטר פירס, בבימוי עידו ריקלין.

ברוב בתי האופרה בעולם החלק הארי של ההפקות ברפרטואר הן קופרודוקציות עם בתי אופרה נוספים וכך גם בישראל. מדובר בשיתוף פעולה בין מספר בתי אופרה שמייצרים הפקה שנודדת ביניהם. מבחינה כלכלית מדובר בהפחתת עלויות ההפקה והייצור ובהגדלת מספר הצופים הנחשפים לאותה הפקה. קופרודוקציה מוזילה את עלויות ההפקה בכ־700 אלף עד מיליון שקל.

“המהות של קופרודוקציה היא לייצר את ההפקה - תפאורה, תלבושות, תאורה ובימוי - במשותף, ולהעלות אותה כל פעם עם תזמורת, זמרים וצוותי תפעול אחרים. כשההפקה מגיעה אלינו אין תהליך של ייצור אלא רק לימוד הסולנים, המקהלה והתזמורת”, מספר ל”כלכליסט” מנכ”ל האופרה צח גרניט. “במקרה של ‘חלום ליל קיץ’ אנחנו עושים הכל לבד ולא במסגרת של קופרודוקציה וזו הרפתקה מטורפת מבחינה כלכלית וגם מבחינת הסיכון האמנותי. כשעושים הפקה חדשה עם במאי ישראלי הסיכוי לדעת מראש את התוצאה נמוכה, מה שלא קורה כשנותנים לבמאי שעשה 3 פעמים את ‘לה טרוויאטה’ לביים אותה בפעם הרביעית. מצד שני אם זה מצליח אז זה הכי מתגמל שיש”.

את ההשראה להפקה קיבל ריקלין מהסרט על פי המחזה שנעשה על ידי מקס ריינהרדט באולפני וורנר ב־1934. האופרה ממוקמת באולפן הוליוודי בשנות ה־30 על סט צילומי הסרט “חלום ליל קיץ”. מקום של פנטזיה בו חלום ומציאות מתערבבים. הדמויות השייקספיריות מעוצבות לפי אגדות הקולנוע ההוליוודיות: מלך הפיות הוא הבמאי, המלכה והלץ הופכים לג׳ינג׳ר רוג׳רס ופרד אסטר והפיות הקטנות מעוצבות בדמותה של שירלי טמפל. ויש גם את החמור שהופך לקינג קונג, צ’רלי צ’פלין, דורותי מהקוסם מארץ עוץ ועוד.

חזרות לחלום ליל קיץ. תקציב האופרה הישראלית הוא כ-90 מיליון שקל בשנה צילום: לירן לוי

4־7 מיליון להפקה

עלות הפקת אופרה היא 4־7 מיליון שקל בהתאם לסוג ההפקה וכמות המשתתפים בה. עלות הפקת “חלום ליל קיץ” היא 5.5 מיליון שקל, מתוכם 1.5 מיליון שקל עלות הייצור. בכל הפקה עובדים 400־600 אנשי צוות וכדי לתפעל אופרה מדי ערב נדרשים 300־350 עובדים.

לצד קופרודוקציות והפקות כמו “חלום ליל קיץ” עולות פעם בכמה שנים באופרה הישראלית גם הפקות מקור ישראליות בשפה העברית שמוזמנות במיוחד ממלחינים וכותבים ישראלים ומופקות בייצור מלא. עלות אופרה ישראלית מקורית תעלה כ־1.2־1.5 מיליון שקל יותר מהפקה אחרת בגודל דומה. “לוקח כשלוש שנים לכתוב מוזיקה וליברית לאופרת מקור וזמן הלימוד שלה ארוך יותר כי היא אינה מוכרת”, אומר גרניט. האחרונות היו “הילד חולם” על פי חנוך לוין למוזיקה של גיל שוחט בבימוי עמרי ניצן, וערב שכלל את “שיץ” על פי חנוך לוין שכתב יוני רכטר ו”האדונית והרוכל” על פי ש”י עגנון שכתב חיים פרמונט בבימוי עידו ריקלין.

הסיבה ש”חלום ליל קיץ” עולה כהפקת מקור ולא קופרודוקציה נובעת בין השאר מהרצון של האופרה הישראלית לתת במה ליוצרים ישראלים צעירים. “נניח שיש בית אופרה שרוצה לעשות איתי את חלום ליל קיץ ואני אגיד שיש לי במאי נפלא כמו עידו שאני רוצה לעשות איתו את ההפקה, ישאלו מה הוא עשה ואני אגיד שתי אופרות קצרות בעברית. אז יצחקו עלי ויגידו שלהם יש במאי שכבר עשה 20 אופרות גדולות, ולמה להם לקחת סיכון”.

אין בישראל מקום ללימוד בימוי אופרה כמו שיש במקומות אחרים בעולם, אומר גרניט. “אין ליוצרים המקומיים אפשרות להתנסות אם הם לא מתנסים פה. אם הם לא יצברו ניסיון לא אוכל לגייס אותם לקופרודוקציות. אם לא נתחיל להשקיע בבמאים, יוצרים ומעצבים ישראלים באופרה ולא נגדל אותם פה אז אף פעם לא יהיו במאי ויוצרי אופרה בעולם. צריך להתחיל מאיפשהו. כמו שעשו לפני כמה שנים עם הכשרת זמרי אופרה בסטודיו, שכמה מהם מופיעים היום בבתי אופרה גדולים בכל העולם ומאוד מבוקשים ומוערכים. מבחינתי זה חלק מהתפקיד שלנו כמוסד תרבות ישראלי, לדאוג שאמנים ישראלים יוכלו להעלות את היצירות שלהם בכל העולם ולתת להם את ההתנסויות הראשונות. בגלל זה אנחנו אופרה ישראלית”.

הכנסות: יותר מ־50%

תקציב האופרה הישראלית לשנה הוא כ־90 מיליון שקל, מתוכם 19 מיליון ממשרד התרבות ו־12 מיליון מעיריית תל אביב. שיעור ההכנסות העצמיות עומד על יותר מ־50 אחוז, לעומת רוב העולם שם הוא עומד על כ־20 אחוז בעוד שמחירי הכרטיסים כפולים מישראל.

להבדיל מתיאטרון שם כל הפקה רצה מספר חודשים או שנים, אורך חייה של הפקת אופרה הוא שבועיים וחצי. אופרה לעולם אינה משתלמת כלכלית וכל הפקה שעולה מפסידה בין 2־3 מיליון שקל. ככל שעלות ההפקה גבוהה יותר כך הגירעון יהיה גבוה יותר. “כל ערב שהאולם סולד אאוט האופרה מפסידה כסף על אותו ערב”, מסביר גרניט. “וכל החלטה להוסיף הצגה אומרת להגדיל את הגירעון”.