לנצח במלחמה: אחרוני הג'דיי הוא הסרט הגדול של השנה

בתקופה שבה כל סרט קולנוע מתאמץ לשכנע אותנו שהוא האירוע הגדול ביותר של השנה, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" זוכה בתואר בקלות. לאחר שסדרת הסרטים המצליחה חודשה בחסות אולפן דיסני עם "הכוח מתעורר" ב־2015, מגיע הפרק החדש ואיתו התרגשות חובקת עולם. בשונה מהסרטים האחרונים, הפעם החגיגה כפולה, מכיוון שאת כס הבימוי תפס ריאן ג'ונסון, אשר באמתחתו שלושה סרטים מעולים - "בריק", "הנוכלים בלום" ו"לופר" - שהפכו אותו לאחד היוצרים הצעירים המרתקים שפועלים כיום. בדיסני כל כך התלהבו מעבודתו ב"אחרוני הג'דיי" שהם מיהרו להחתים אותו על טרילוגיה נוספת המתוכננת לצאת בעשור הקרוב.

אוהדי ג'ונסון בטח יחושו על כך מידה של צער, כי בתקופה הקרובה סביר להניח שיימנע מיצירה אישית יותר, לא כזו שנעשית בתוך גזרה מצומצמת של מותג, כאשר סוללת מפיקים נושפת מאחורי גבו. לאוהדי "מלחמת הכוכבים", לעומת זאת, אלה חדשות נהדרות - כי המותג בידיים טובות מאוד.

צילום: אי.פי, Getty Images

"אחרוני הג'דיי" מאשש את שתי העמדות: ג'ונסון הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות ל"מלחמת הכוכבים", אך הדבר לא בהכרח עובד הפוך. בתוך עולם המותג הסרט הזה הוא בהחלט אחד המצטיינים, ובאופן כללי מדובר בתוצרת הוליוודית מיטבית. הוא נראה נפלא, האקשן בו מדהים, המוזיקה סוחפת ויש בו ההומור המתוחכם ביותר בתולדות הסדרה. עם זאת, מדובר בסרט הכי פחות טוב של ג'ונסון, שיודע לברוא יקומים מסקרנים ורעננים ולטוות סיפורים מקוריים - אך פה אין להם זכר.

על כל מעלותיו "אחרוני הג'דיי" הולך בנתיב מוכר למדי. אין בו שום רגע מפתיע באמת, והוא לא בונה מורשת חדשה, אלא נשען יותר מדי על זו של הטרילוגיה שהחלה ב־1977 והסתיימה ב־1983. הוא גם סובל מתסמונת "הסרט השני בטרילוגיה", שתפקידו לא להתחיל או לסיים סיפור אפי, אלא לשמש כפרק מעבר. גם דמות הנבל קיילו רן (אדם דרייבר) לא מגיעה לשולי גלימתו של דארת' ויידר, והסרט מדי פעם פונה לעלילות משנה לא נחוצות.

החלקים המרגשים שלו שייכים לזקני השבט, קארי פישר בתפקיד הנסיכה ליאה ומארק האמיל כלוק סקייווקר, אביר הג'דיי הגדול האחרון. מלבד התוגה הרבה שאופפת את הופעתה של פישר, שהלכה לעולמה בשנה שעברה, גם היא וגם האמיל מוכיחים שהם הרוויחו את מעמדם המיתולוגי בצדק רב.

באחת הסצנות בסרט מופיע ילד קטן המספר את סיפורי הג'דיי האגדיים לשני חבריו בעזרת בובות, וזו אולי המהות של "מלחמת הכוכבים", לגרום לנו להרגיש כמו ילדים שנכנסים לעולם קסום שבו הכל יכול לקרות. "אחרוני הג'דיי" מספק בהחלט את הקסם הנדרש, אבל מרגיש קצת מחושב ומהונדס בשביל להיות אגדה אמיתית.