כולנו קולוניאלים: האמן דני מלור חוקר את האבוריג'ינים

"כשאתה בוחן את ההיסטוריה העולמית, אתה מבין שלכולם יש בעיות, קשיים ואתגרים", אומר האמן האוסטרלי ד"ר דני מלור (Danie Mellor), "והדרך היחידה, לדעתי, לנסות ולהתמודד עם כל אלה היא באמצעות חמלה". החמלה של מלור בעבודות שלו מנותבת בעיקר לעיסוק בילידים ובקולוניאליזם — נושא משמעותי באוסטרליה, שבה הוא חי ופועל.

אחרי שהציג גם בארה"ב, ביפן ובמדינות נוספות, כעת הוא מבקר בישראל לרגל התערוכה "נתיבים ועקבות" במוזיאון הנגב בבאר שבע, שמציג את האמנים העכשוויים הבולטים ביבשת הדרומית במלאות 100 שנה לקרב על כיבוש העיר, שהחיילים האוסטרלים שיחקו בו תפקיד משמעותי. התערוכה, שתוצג עד 10 בפברואר, היא הזדמנות נדירה יחסית בישראל להיחשף לסצנה העכשווית באוסטרליה, שמלור (46) הוא אחד השמות המוכרים בה.

דני מלור. "כל תרבות יכולה להזדהות עם נושא הקולוניאליזם. בכל מקום שבו עם הוסר מאדמתו, היו לזה השלכות הרסניות" צילום: חיים הורנשטיין

רוב העבודות שלו הן ציורים גדולי ממדים שבהן שולט הצבע הכחול, בדרך כלל בשילוב עם לבן. הצבעוניות הזאת, בשילוב הקווים הדקים והעדינים, מזכירה כלי חרסינה מצוירים, אבל כשמעמיקים בפרטים, מגלים שבתוך הטבע המרשים שמלור מצייר נמצאות דמויות אנושיות, בדרך כלל של אבוריג'ינים. "כחול הוא צבע חזק מאוד ואמוציונלי מאוד, אבל לאוסטרליה הילידית אין מילה לכחול", מסביר מלור את הבחירה בצבע הזה. "הסיבה הראשונה שהתחברתי דווקא אליו ואני דבק בו במשך השנים היא שהעבודה שלי מבוססת על מחקר היסטורי. הכחול היה דומיננטי מאוד באמנות של המאה ה־19, שנוצרה באירופה במקביל להגעתם של האירופים לאוסטרליה. הדימויים מהטבע מגיעים גם הם הרבה פעמים מאמנות המאה ה־19, ובפרט מתחריטים. זו אחת הדרכים שהשפה הוויזואלית בעצם תומכת בנושא הרחב שבו אני עוסק, הילידים והקולוניאליזם".

אובססיה לארכיונים

על פניו, הבחירה של מלור - ג'ינג'י עם עיניים כחולות שנראה לבן לגמרי - בנושא אינה מובנת מאליה. אלא שהוא עצמו צאצא לילידים אוסטרלים. "זה אולי לא נראה כך, אבל סבתא רבתא שלי ואמה מאחד הצדדים היו אבוריג'יניות. עוד בתור ילד התעניינתי באופן מיוחד בתמונות ישנות של המשפחה, ואחר כך כתבתי דוקטורט על צלם אוסטרלי שנהג לצלם תמונות משפחתיות, לפני שנים רבות מאוד, ובין השאר צילם חלק מהמשפחה שלי. אני חושב שהצילומים שלו היו הבסיס לכל תהליכי היצירה שלי, עד היום. אני עוסק בדרך שבה היסטוריה נהפכת מעניין אישי לעניין גלובלי, וממשיך להתעניין בצילום היסטורי. יש לי אובססיה למקורות מצולמים וארכיונים, וכל עבודה שלי היא בעצם, מבחינתי, מרחב שחוקר את ההיסטוריה".  

"Bayi Minyjirral" של דני מלור. הוא עצמו צאצא של אבוריג'ינים ציור: Danie Mellor

עד כמה זה רלבנטי גם לאנשים מחוץ לאוסטרליה?

"כל תרבות יכולה להזדהות עם נושא הקולוניאליזם, ובכל מקום שבו עם הוסר מאדמתו היו לזה אחר כך תוצאות הרסניות. העבודות שלי לא מתמקדות במציאת פתרון לבעיות הללו, אלא בחקירת הנושא והבאתו למודעות. אני כאמן מנסה למצוא דרכים לעסוק בדברים שמעניינים אותי באופן אישי".

היסטוריה בדיאלוג עכשווי

אף שהוא מתבסס על דימויים היסטוריים, מסביר מלור, "כל מה שאני עושה נעשה מתוך רצון לייצר דיאלוג עכשווי. באוסטרליה, כמו במקומות אחרים בעולם, יש כיום כבר איזו תקינות פוליטית שמצביעה על העובדה שבמשך שנים אולי התעלמו מהתרבות הילידית וגם מהילידים עצמם. תמיד, למשל, היה ויכוח אם מותר או לא לטפס על האולרו (סלע במרכז אוסטרליה הנחשב קדוש לאבוריג'ינים - ר"ב), ורק השנה התקבלה ההחלטה שהטיפוס עליו אכן יהיה אסור. מצד אחר, למרות אותה התעלמות כביכול יש קהילות אבוריג'יניות במקומות נידחים ומרוחקים שהתפתחו אולי באופן שלא ציפו לו ונהיו מתוחכמות, עם מרכזי אמנות דיגיטליים מורכבים ועוד".

על סצנת האמנות העכשווית באוסטרליה מספר מלור שהיא גדולה ונתמכת מאוד בידי המדינה, לצד מימון משמעותי מצד אספנים פרטיים גדולים. כיום הוא עצמו, כך הוא מספר, שלם עם החיים שם. "בעבר חשבתי להגר, בשנים שבהן הקריירה שלי התפתחה וחשבתי שכך יהיה קל יותר לעבודות שלי להגיע אל מעבר לים. כיום אני כבר לא חושב שזה הכרחי, אנחנו כבר כל כך מחוברים בכל מובן. אני די מאושר באוסטרליה, אף שאני עדיין נוסע הרבה אל מעבר לים".