עובד מהבטן: איתמר גלבוע תיעד את 8,000 הדברים שמהם ניזון במשך שנה - ואז פיסל אותם
גלבוע איגד את הפריטים ל"The Food Chain Project", שכבר הוצג במוזיאונים בעולם וכעת מוצג בישראל, כדי לגרום לאנשים לבקר את הרגלי האכילה שלהם ולהעביר מסר: "תעשיית המזון מעוותת"
111 ליטר של יין אדום, 490 עגבניות ו־19 חבילות ספגטי הם רק חלק מ־8,000 המרכיבים שהאמן איתמר גלבוע ניזון מהם במשך שנה ואז פיסל אותם. את כל אלה הוא מציג במסגרת "The Food Chain Project" (שרשרת המזון) שרץ כבר כמה שנים בעולם, וכעת עולה לראשונה בישראל. במרכז התערוכה, שנפתחה בסוף השבוע האחרון (עד 23 בדצמבר) בבית האמנים בתל אביב, פרוסים על שולחן ארוך מאות מוצרי מזון מאותה רשימה ארוכה - בקבוקי מים, סטייקים, כרוביות, שוקולדים וגבינות קשות - כולם עשויים פורצלן. מבין הפסלים הלבנים מבצבצים כמה כאלה שגלבוע ציפה בזהב, בהם המבורגר וצ'יפס ודונאטס. "אנחנו חיים בעולם שבו יש פרדוקס סביב נושא התזונה", הוא אומר. "מצד אחד יש 800 מיליון רעבים ומצד שני 600 מיליון מוגדרים כאוביס (סובלים מהשמנת יתר). תעשיית המזון מעוותת".
גלבוע (44) חי ופועל באמסטרדם, אליה היגר כדי ללמוד אמנות עם התפוצצות בועת ההייטק בשנת 2000, לאחר שניהל בישראל חברת סטארט־אפ במשך שבע שנים.
בשנה השלישית ללימודיו נפטר אביו והוא החל לנדוד בין שתי המדינות. החיים "על הקו" גרמו לו לעסוק בהשוואה בין התזונה שלו בישראל לזו שבהולנד, והיא בעצם הבסיס לפרויקט. בספטמבר 2008 קיבל החלטה והתחיל לתעד את כל המזון שצרך, באופן מדויק, על בסיס יומיומי. "סקרן אותי לגלות איך תיראה צריכת מזון של אדם במשך שנה כאשר היא פרוסה בחלל", הוא מספר. "התחלתי למלא את היומן, כולל כמה כוסות מים שתיתי בכל יום ומה היו המרכיבים בתוך כל סנדוויץ' שאכלתי. החוק היחיד שלי היה שאני לא מסתכל אחורה ולא מנסה לנתח את הרגלי התזונה שלי עד סוף השנה. זה היה מתיש מאוד, המזל שלי היה שלא היה לי הרבה כסף, אז התפריט שלי היה יחסית צנוע ונטה לחזור על עצמו".
פריטים מכרום מבריק המוצגים בתערוכה. "להציג את תרבות השפע ולהפוך את המזון לאובססיה, מקדש" צילום: לורה לכמן
ומה קרה בסוף השנה?
"התחלתי להכניס את כל הנתונים לטבלאות אקסל. הכמויות בלבלו אותי. פתאום הבנתי שאני שותה המון אלכוהול ודיאט קולה והתחלתי להעמיק במחקרים בנושא תזונה. הרעיון האמנותי היה להציג את המוצרים האלה כמו במעין סופרמרקט, כך המבקרים יוכלו לראות בבירור את הכמויות ויחשבו על הצריכה האישית שלהם. הפסלים של המרכיבים לבנים לגמרי כי רציתי לנקות אותם מכל אלמנט שיווקי או מיתוגי ולתת לאנשים את השקט להתעניין במזון עצמו בלי התעסקות בתעשייה".
העבודה על יצירת הפסלים ארכה שנתיים. "זה היה מסע ארוך. עשיתי מאות טסטים כדי להבין איך אני הופך כרובית או בשר טחון לפסל. זה אומר ממש לשחק עם המזון עצמו". בגרסאות הראשונות בנה אותם גלבוע מסוג מיוחד של גבס, ואת הגבס הכניס לתוך תבניות סיליקון, שגם אותן הוא עושה בעצמו. כך הוא יצר 8,000 פריטים שונים במשך שבע שנים. 6,000 מהם הציג לראשונה בסוף 2014 בגלריה באמסטרדם, במדפים על גבי מדפים, ממש כמו בסופר. "עד אז ההולנדים לא ממש הבינו מה אני רוצה מהם. אבל הפרויקט פתח עבורי דלתות".
גלבוע ומיצג מהתערוכה בבית האמנים בתל אביב. "יש בעולם 800 מיליון רעבים ו־600 שסובלים מהשמנת יתר" צילום: אוראל כהן
בארץ גם מציג גלבוע לראשונה פריטים שנצבעו בכרום מבריק. "מהמוזהבים יצרתי בעיקר את פסלי הג'אנק פוד", הוא מספר, "כדי להדגיש את תעשיית המזון המהיר, שהיא אחת הגדולות והרווחיות בעולם אבל גם זו שמזינה בצורה הכי משמעותית את התופעה של השמנת היתר. הפסלים הצבעוניים הם חדשים לגמרי, והכוונה ביצירה שלהם היתה להפוך את המזון לסוג של אובססיה, מקדש, לעסוק קצת יותר בתרבות השפע".
גלבוע גם בחר לקשור את הפרויקט השאפתני בארגונים ועמותות העוסקים במזון ולתרום להם מהרווחים של מכירת העבודות. "הרעיון היה להעלות את המודעות בנושא תעשיית המזון, תזונה ואכילה. בהולנד בחרתי בארגון שמתעסק בחינוך לתזונה נכונה בארגון שפועל במישור המדיני בנושאים של כוח עבודה בתעשייה. בישראל הרווחים ייתרמו לעמותת נבט, שמספקת כריכים לילדים שלא יכולים להביא איתם אוכל לגנים ולבתי הספר".
על הפרק: איברים בהדפסה
אף שגלבוע עדיין מטייל עם "The Food Chain Project" בעולם, הוא כבר שקוע עמוק בפרויקט הבא שלו, שכבר עתיד להציג באחד ממוזיאוני הפיסול בהולנד: "בשנה וחצי האחרונות אני סורק את עצמי במשך שעות במכשיר MRI ומדפיס את כל איברי הגוף שלי במדפסת תלת־ממד. אני בעצם יוצר פורטרט עצמי בשימוש בכל הטכנולוגיות הכי מתקדמות בעולם".
ומה לגבי חזרה לישראל?
"כשנסעתי הייתי בטוח שאחזור אחרי שנתיים. אבל היום יש לי בת זוג הולנדית ושתי בנות. זו מדינה שתומכת מאוד באמנים - הסטודיו שלי למשל מסובסד חלקית בידי העירייה, ועל הפרויקט החדש קיבלתי מלגת מחקר וגם מימון של כל הנסיעה לארה"ב כמעט. החיים באמסטרדם הם בסיס טוב לעבודה בכל העולם".
