העונה החדשה של "Stranger Things": מוזר וממוחזר

חודשים אחדים בלבד אחרי שנטפליקס הגיעה לישראל, בקיץ 2016, עלתה בה סדרת המסתורין והפנטזיה "Stranger Things". בתוך רגע היא נהפכה לשיחת היום, עם קהילת אוהדים רחבה.

במרכז היצירה של התאומים מאט ורוס דאפר, בני 33, עומדת קבוצת ילדים מעיירה קטנה באינדיאנה, שמגלה שממש בסמוך לעיירה מתבצעים ניסויים סודיים שעלולים להביא לעולמם רוע על־טבעי. אחד הילדים, וויל, נחטף לממד אחר, אבל החבורה יוצאת להחזירו ולהילחם באיום המרחף מעל בעיקר בעזרת הכוחות המיוחדים של אחת הבנות, אילוון.

החיבוק החם שקיבלה הסדרה נזקף בעיקר לעובדה שהיא מתרחשת בשנות השמונים, ושופעת לא רק חומרים נוסטלגיים מתרבות האייטיז, בדגש על מוזיקה ואופנה, אלא גם אינסוף אזכורים לסרטי אימה ופנטזיה ולספרים של סטיבן קינג. כל אלה, לצד ההפקה המרשימה והליהוק הנהדר של הילדים והמבוגרים, כולל קאמבק של וינונה ריידר, הצליחו לטשטש את מהלכי העלילה הצפויים ואת התחושה שבסיפור הזה כבר היינו לא פעם.

חזרה לשנת הזוהר

כעת עלתה העונה השנייה של "Stranger Things" בדיוק בזמן להאלווין, החג שבו סרטי וסדרות האימה הם מצרך נדרש בכל סלון אמריקאי. העונה החדשה מוקמה ב־1984, ולא בכדי: זו שנת מפתח לז'אנר, שהביאה לנו את "שליחות קטלנית", "סיוט ברחוב אלם", "גרמלינס", "הסיפור שאינו נגמר", "מכסחי השדים" ו"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור". ואתם יכולים לסמוך על האחים דאפר שיזכירו לנו את היצירות האהובות האלה בכל הזדמנות. באותה שנה פורסם גם "הקמע" של קינג, על ילד שיוצא למסע בין־ממדי מסוכן. 

הסדרה "Stranger Things" של נטפליקס צילום: איי פי

והנה גם "Stranger Things" עוסקת שוב בכוח אפל שמנסה לחצות ממדים בדרך לעולמנו. ושוב ישנה מעבדה מסתורית בפאתי העיירה, שוב וויל עומד בפני סכנה מ"העולם ההפוך" שמוציאה את חבריו להרפתקה (בעוד אמו מנסה לתקשר איתו על ידי ארגון הבית מחדש), שוב כוחותיה של אילוון יוצאים מכלל שליטה, ושוב הכל צפוי מהרגע הראשון ועד האחרון.

יש רגעים מרגשים, אבל

במילים אחרות, לא הרבה השתנה, ולמעשה רוב הזמן נראה שאנחנו צופים בדיוק באותו הדבר, גם אם התווספו כמה דמויות חדשות. אבל גם היתרונות של הסדרה כאן: הליהוקים שקורצים לאייטיז, עם שון אוסטין מ"הגוניס" ופול רייזר מ"שובו של הנוסע השמיני", עוד שתי יצירות שמרחפות מעל הסדרה; ההקפדה הוויזואלית; והמשחק המצוין של הילדים. אפילו וינונה ריידר הנמיכה את הטונים ההיסטריים מהסיבוב הקודם, וגייטן מטרצו הנהדר (דילן), שגנב את ההצגה בעונה הקודמת, זוכה בתפקיד בשרני יותר, כולל הרגע המרגש ביותר בפרק הסיום.

אז כן, יש בעונה החדשה כמה סצנות מהנות ורגעים מרגשים, בייחוד אלה שסובבים סביב הדינמיקה המשפחתית של וויל. אבל בסופו של דבר יש כאן תשעה פרקים שבהם קורים מעט מדי דברים. מי שהתאהב בעונה הראשונה בוודאי ישמח למנה הנוספת, גם במחיר של חוסר יצירתיות תסריטאי; מי שנותר די אדיש עוד קודם יכול בקלות לוותר על העונה הזאת, או לפחות לצרוך אותה במנות קטנות, ולא בבינג' כפי שנטפליקס מפתה אותנו.